וחבר קרוב
חמוד
נאה
חושני
ומאהב נפלא..
כולו מקנא בי
שאני מקבלת מאות פניות
והצעות
ואני יכולה לבחור
והוא נשאר בדד
כנראה שגברים כאן לא מקבלים הרבה פניות
שאפתח לו משרד שידוכים?
:)
*מבט מלא זימה*
וחבר קרוב
חמוד
נאה
חושני
ומאהב נפלא..
כולו מקנא בי
שאני מקבלת מאות פניות
והצעות
ואני יכולה לבחור
והוא נשאר בדד
כנראה שגברים כאן לא מקבלים הרבה פניות
שאפתח לו משרד שידוכים?
:)
*מבט מלא זימה*
שקושרות את הירכיים לצידי המיטה?
בתחושה החשופה הזאת
שהוא יכול לעשות בי כרצונו
ובכל משיכה של רגליי בחבלים
באה ההכרה שאני לא יכולה
והתחושה הזאת מעיפה אותי
דווקא כשאני מושכת
ומנועה
זה מעביר לי בכל הגוף
כשהוא נכנס בין רגליי
וברפלקס
אני מנסה לסגור
והחבלים… אוסרים אותי
אני מחסירה פעימה
משהו בהבנה
החוזרת
שוב
שהוא ייקח.
לא משנה מה אעשה
הוא ייקח
וחעשה בי כרצונו
ואין לי דרך למנוע ממנו
כי שוב משיכה בחבלים
טשוב תזכורת
ושוב זרם
ואני שוב עפה.
חבלים נותנים לי כנפיים.
כשאני שכובה על הגב
מרותקת ומוגבלת
ירכיים קשורות לצידי המיטה
פשוקה
חשופה כל כך
ללא יכולת לזוז כלל
מלבד הרעידות הבלתי רצוניות
הכיווצים הנוראיים מבפנים
על ריק
כשהוא משגע אותי
מגרה אותי
כבר שעות
שבורה.
כנועה.
בכי.
תחינה.
רק אז הוא סוף סוף מתקרב
ואני כבר לא נושמת
כשהוא מחליק את כיפת הזין
בדיוק בין הקפלים
לאט כל כך
מחליק לאורך הרטיבות
מאיפה לעזאזל השליטה העצמית שלו????
הכיפה מפרידה בין שפתי הכוס
נכנס
לאט כל כך
עד שהשפתיים נסגרות סביבה
והוא עוצר
ומחייך אליי
אלוהים זה לא מספיק
זה לא מספיק
זה לא מספיק
פליז עמוק יותר
חזק
אלים
קח כבר
מה ששלך
אבל הוא בשלו.
מתמרן את עצמו
שכיפת הזין מתחככת
בדיוק בקיר הקדמי
בפנים
בדיוק בנקודה
בעדינות כל כך.
הצרחות שלי לא מבלבלות אותו
והוא מתנועע
קדימה
אחורה
לאט
כוכבים.
אחרי עוד ערב עם הזוג משלשום
קשורה על הגב לשולחן בסלון
מצבטים על הפטמות
צרחה
אישה שמתנחלת בין רגליי
לשון
אלוהים איזו לשון
עדינה
סבלנית
בין הכפלים
סביב סביב
מוציאה ממני יבבות של צורך
בכי של תסכול
צרחות של תחינה
כשהוא משתיק אותי
ממלא את פי
מחניק אותי
מפרכסת מגירוי וצורך
והם מתחלפים
הוא בועל
היא ישובה על פניי
נהנים להם
מתעלמים ממני
את הבלוג
את השלבים
את ההדרדרות
וזה מלחיץ
איך אני עוברת
שלב אחר שלב
מאישה מכובדת
מנהלת
רצינית
לאישה שהגוף שלה לקח שליטה על המוח
הסיטואציות שאני מרשה לעצמי
היו בגדר פנטזיה רחוקה ומטונפת ומביכה
אך לפני כמה חודשים
וכעת הפכו לנורמה החדשה
שממנה אני רק מדרדרת עוד
במדרון החלקלק
מה אהיה כשאגיע לתחתית?
האם בכלל אוכל לקום משם?
האם ארצה בכלל?
עקבים.
את כל השאר השארתי במשרד..
ויצאתי לדרך.
מחכה
מפקירה
זולה
נאספת
זוג
הביתה
קשירות
בעילה
בכוח
שימוש
שלו
שלה
זולה
בוכה.
נסערת.
עוד.
רעבה.
מתחינה טלפונית
מרצפת השירותים במשרד
״פליז….״
להוציא את זה ממני?
בטלפון??
את התחינה הזאת
״בוא!!״
שהתכתבות כאן עם מישהו
בצליל הנכון
מורידה אותי
מאישה נורמטיבית ומסודרת
לשלולית של רעב וצורך.
:(
Depraved
כבר אמרתי?