רה-ארגון

אז עכשיו אני נחמה
והוא גבי.
לא רע להוות הפוטנציאל לנחמה שלו מתלאות היום.
לא רע לקרוא לו גע-בי.
ואין לי מושג, וימים יגידו. אבל עכשיו זה נעים.
ובחג האהבה קשה מול ההוא.
וכבר המלצתי בעבר למישהי על המון צמר גפן, חושבת שזה עובד גם עבורי.
ועוד המון דברים, או שלא.
ימים יגידו.
הערב זה מתחיל. מחר זה נמשך. ביום שלישי עוד קצת.
וסוף שבוע קרוב.
זמן איכות עם ההוא.
אולי. מקווה.
כמה בלבול. כמה סימני דרך. כמה התעלמויות שלי.
מתאמנת בהליכה על קו ישר. שוב.

הפוסט נערך.
בעצם נמחק.
סתם כי בא לי.
יאללה לילה טוב אנשים. מאוחר כבר.

כל פעם מחדש מתקשה להאמין לטלטלות שאנשים עוברים.
כל פעם מחדש מתקשה להאמין שטלטלות אלו נובעות ממעשים של אנשים אחרים.
הפסה האנושיות מחיינו?
מסתכלת מהצד, מנסה לחזק את אלו שניסו לחזק אותי בזמנים הרעים שלי, ויודעת שאין בכוחי לעשות דבר.
"החיים קשים" נהגה אימי לאמר, וכמה צדקה.
אבל
וחתיכת אבל יש פה
החיים לא חייבים להיות כאלו קשים אם רק טיפת אנושיות הייתה באלו ה"מתעללים".
אפשר לאמר הכל, תלוי איך אומרים.
אפשר לסיים כל מערכת יחסים, תלוי איך מסיימים.
יש פה איש קסום שמעיד על עצמו שהוא מיזנטרופ. כל כך מבינה אותו.
אישה, זו שבגללה אני כותבת זאת כעת, ליבי איתך.
כל שנותר לאמר הוא: הזמן מקהה הכל.
היי חזקה כמו שאת יודעת כל כך טוב לעשות.

בשנים האחרונות הייתי זקוקה ללא מעט חיבוקים עקב התנהלות הדברים ביני לבינך.
לעיתים הייתי זקוקה לחיבוק ממך, לעיתים מאחרים.
אתמול בערב הייתי זקוקה לחיבוק מתוך מקומות אחרים לגמרי שלי, דברים שאפילו לעצמי לא לגמרי מצליחה להסביר.
וידעתי
פשוט ידעתי
שהיחיד שיכול לספק את החיבוק הספציפי הזה הוא אתה.
נכון,כועסת לפעמים, נורא, ובדרך כלל בצדק.
ובכל זאת, כנראה שיש שם איזה חיבור בסיסי שלא מצליחים לנתק.
חברות שקוראים עליה בספרים ומרימים גבה ושואלים איך הם לא ברחו זה מזה ולמה הם מעוללים זאת לעצמם, ובכל זאת - זה שם.
אז התקשרתי, למרות שלא נהוג להופיע אצלך בערב בלי שום הודעה מוקדמת, ואמרתי שאני מתחת לבית ממש, ושמעתי שלא מסתדר לך בתוכניות, ושמעתי שבא לך לבד ובכל זאת ביקשתי לבוא, ואתה קיבלת בחיבוק.
כל מה שהייתי זקוקה לו זה לדעת שאתה שם,לידי, והיית.
גם אם צפית בטלוויזיה, גם אם לא דיברנו כמעט, הנוכחות שלך שם הספיקה באותו רגע.
השאלה המתחשבת האם הטלוויזיה מפריעה לי למרות שאני היא זו שמפריעה לך למעשה.
אתה.
אז יהיו פה עוד המון עליות וירידות, וכאבי לב, ופגיעות, אבל לחבק כמו שאתה מחבק אין אף אחד שידע.


אאוטינג: מולטי.
תודה על אתמול!

השבוע עברתי ליד "פעם היה פה בית הקפה השכונתי שלי".
ישב שם איש אחד עם כלב ושתה הפוך חזק בכוס זכוכית, כמוני.
הוא הרים מבט וחייך אז גם אני ושאל אם בא לי קפה ודווקא רציתי ופתאום לא היה נעים להתיישב בשולחן אחר משלו אז עניתי שכן וישבתי והיה מביך ומוזר ולא הסגנון שלי בכלל ולא ידענו מה לאמר אז שאלתי אם גם שלו זה עם חלב דל שומן.
אותו דבר.
יש לו גרושה וילד אחד וכלב אחד וחברה חדשה ועבודה ככה ככה וחברים בודדים קרובים במיוחד ותחביב אחד והרבה ספרים ואין לו מוסיקה כמעט בכלל ויש לו עיניים חומות ושיער מאפיר ואף יווני ושפתיים נורא זזות ושיניים הכי לבנות בעולם ואין לו סיגריות ומעט אלכוהול ואין לו חלום אבל בטח יהיה בקרוב.
ולי יש אוזניים ומבט.
קפה אחד זה לא מספיק בשביל הכל אבל זה הספיק בדיוק באותו רגע.

כמעט מתחיל סופשבוע ועדיין לא החלטתי אם בא לי אחד כזה או לא (מזתומרת אחד מה. אחד סופשבוע).
יש משהו באינטנסיביות של החיים שלי כרגע שעושה לי טוב ובדיוק כשמתחילה לקבל את זה כחלק טבעי מחיי ואפילו להנות מכך, באה המנוחה.
כנראה שצריכה להזכיר לעצמי מחדש איך נהנים מחוסר מעש. לא נשמע לי כמו משהו שקשה לביצוע.
נו,טוב,יש לפני עוד יום שלם של אובר אינטנסיב כדי להפנים :-).
בוקר טוב עולם!!!! שלא תעז להפסיק לחייך!!!
ממני, זו שהתפכחה.

מצד אחד אני מתה מפחד.
מצד שני משתוקקת.
מצד שלישי השיחות ביננו קצרות ושטחיות.
מצד רביעי ככה הוא בוחר להתנהל כרגע.
מצד חמישי אולי בכלל אין חיבור ולכן השיחות כאלה.
מצד שישי אם לא נבדוק לא נדע.
מצד שביעי מישהי אמרה שלא.
מצד שמיני מרגיש לי שכן.
מצד תשיעי אין לי מה להפסיד.
מצד עשירי אין לי חשק לעוד אכזבה.
ואני חשבתי שלכל מטבע יש רק שני צדדים.

לא מייפה את האמת יותר, החלטתי.
נמאס לי להיות הטובה, התומכת, העוזרת, ולחטוף לפרצוף כל פעם מחדש.
מהיום כשישאלו אענה.
לא אקצין את האמת אבל גם לא אשפץ אותה, אגיש אותה כמו שהיא ושהמעורבים יתמדדו עם התוצאות.
כתב מישהו כתגובה לאחד הפוסטים שלי שגם כשלגבר נשבר הזין הוא מצליח להמשיך לחשוב רק איתו. מסתבר שהנ"ל צדק.
נדמה לי שכל קוראיי הנאמנים יודעים במה מדובר.........

עומד מולי ומצטט:

"ככה את יפה
זה מה שאת צריכה
זה מה שאני רוצה
וככה זה יהיה".

הבדס"מ שלי.

אתה אומר שנשבר לך הזין?
מצויין!!!
אני בטוחה שעכשיו כשהוא שבור ותאלץ לחשוב קצת יותר עם הראש וקצת פחות איתו תמצא את עצמך נקלע להרבה פחות צרות בחיים.