רה-ארגון

לא מזמן בחרתי לחיות את הרגע.
להנות ממה שהחיים נותנים לי ולתת את המשקל המתאים לדברים שהחיים לוקחים.
אחת הבחירות שלי הייתה כזו שהיה לי ברור שהיא תסתיים בכאב, ואכן כך קרה היום.
וואלה, כואב לי, נורא. אבל אפילו מתוך הכאב הזה יכולה לאמר שאני שלמה עם הבחירה שעשיתי.
לא מתחרטת על שום דבר שקרה שם.
נוצרת ואוהבת כל רגע טוב, לומדת וגדלה מכל רגע רע.
לא כועסת, לא שונאת (לא את עצמי ולא אותו), לא נוטרת טינה.
מסתבר שלחיות את הרגע, DAY BY DAY, זו הבחירה הנכונה עבורי, ואם אני יכולה לאמר זאת בלב שלם עכשיו, כשכל כך רע ונמוך לי, אז זה בטוח נכון לכל נקודת זמן אחרת בחיי.
מאחלת לעצמי המשך דרך מוצלח :-).

מה קשה יותר, להודות בפני עצמך על האמת שלא תמיד תאהב לשמוע, או להודות בפני האחר.
לא משנה מה קשה יותר, האמת היא משהו שיש להודות בו גם כשזה עצוב לדעת שאתה בנוי ככה, גם כשיודעים שזה יפגע באחר, גם כשהרבה יותר נוח להסתיר אותה מתחת להמון שכבות ולהנות מחוסר הידיעה, להנות מכך שאתה לא באמת מסתכל לעצמך בעיניים, להנות מכך שהאחר מעניק לך המון טוב עקב חוסר ידיעתו.
האמת בסוף צפה ואז אתה מוצא את עצמך מתמודד לא רק איתה כי אם גם עם האשמה שמתלווה להסתרה.
היום שמעתי אמת כזו מאחד האנשים שמילאו תפקיד משמעותי בחיי.
כרגע עסוקה בכאב,בפגיעה.
אבל מכירה את עצמי מספיק טוב ויודעת שאפיק את הלקחים הנכונים מהתנהלות זו, יודעת שאצמח מתוכה כמו שצמחתי בשנה האחרונה.
יודעת. ברגע שיכאב קצת פחות. אצליח.

נכון יותר,טוב מכדי לתת לאחרים להרוס לי.
אז יאללה - די.
יאללה - ביי.

את לא קוראת פה יותר, לא גולשת באתר.
נראית כל כך מאושרת היום, כל כך שלמה עם המקום בו את נמצאת כיום.
כל כך שונה מאותה אישה שהכרתי פעם.
ראו שהחיוך שלך בא מבפנים.
עדיין, כשאת מדברת עליו, רואים שהכאב שם. כנראה יהיה שם לנצח כי בטחת בו, כי ידעת שאפשר וזה התברר כבחירה שגוייה.
אבל כאב אפשר לעטוף בהמון צמר גפן והוא דוהה. רואה איך הוא הולך ודוהה אצלך.
את מדהימה. חבל שאת לא קוראת פה יותר. ואולי טוב שכך - תראי לאן זה לקח אותך.
כותבת לך כי אולי יום אחד תקראי, וביום הזה יהיה לך פחות טוב ותזכרי איך הצלחת לצאת ותדעי שאת יכולה שוב.
תודה על היום.

פרפקציוניסט. זה מה שהוא. כנראה בהכל.
ידעתי שבבדס"מ, אתמול גיליתי שלא רק.
יש משהו יפה בפרפקציוניזם, כל זמן שזה לא נוגע בי ישירות באופן יומיומי.
בטח הייתי מתעצבנת בהתנהלות קבועה כזו, בטח הייתי מאבדת סבלנות.
כי הנה, להוכחה, רציתי לטעום ואמר שלא. כי לא יצא מספיק טוב. דווקא רציתי.
האם אני מסוגלת להתאזר במספיק סבלנות ולתת לכזה פרפקציוניסט לקשור אותי?
כנראה שלא אדע עד שאנסה.

סופר שליח
אין לכם כבר כוח לצאת ולהתרוצץ? יש משהו שאתם צריכים דחוף?
בשביל זה אנחנו כאן!
סופר שליח יגיע עד אליכם במהרה והכל בעלות דמי משלוח בלבד.
סיגריות, מזון תינוקות, תרופות או כל דבר אחר.
השירות פועל בין השעות 20:00 - 24:00.


כל דבר אחר...........
למה אתם חושבים שהתכוון המשורר?
שוקלת לבדוק את זה אחרי 8 בערב :-).

שבוע חדש.
יום ראשון בבוקר וכבר מזמן לא סובלת ממלנכוליה של יום ראשון.
כנראה בכל זאת לקחתי החלטה או שתיים נכונות בחיי.
שיחה עם האיש שקיים אצלי עכשיו.
לא כזו טובה אך גם לא כזו רעה. בטוח שיפרה את המצב מאתמול.
הולך להיות שבוע טוב, כי כך החלטתי.
אם מספיק זמן מורחים חיוך מלאכותי על הפנים בסוף הוא הופך אמיתי וחודר גם לנשמה ומשמח אותה.
בחיי, זה עובד, בדוק.

המון מילים, מיליון.
שלא אומרים.
למה?
כי הן תכאבנה למישהו אחר.
למרות שלא קל לשמור בבטן.
שותקת.
מקשיבה.
והן עומדות לי על קצה הלשון.
ומחזיקה.
ולא תמיד הכל מרגיש נכון
ולא תמיד הכל נשמע מדוייק
אבל לפעמים שתיקה שווה אינספור משפטים.
יש דברים שאנחנו צריכים ללמוד על בשרנו.

שני אנשים
תובנות שונות
בחירות שונות
דרכי התמודדות שונות
מילים שונות
שני אנשים
אהבה דומה
מבטים דומים
החלטות שונות.

הכל התנהל על מי מנוחות
(כמובן שלא, הרי אצלי אין דבר כזה מי מנוחות, תמיד רכבת הרים אבל באופן יחסי היה שקט).
ופתאום אתמול הודעה בתיבת המסרים ממנו
התכתבות קצרה שמרעידה מיתר שמזמן נדם.
וכיוון שהכל על מי מנוחות
המיתר רועד רק מעט, יותר אקו מצליל ממשי.
ובכל זאת, רועד.
ואז אתה מקשיב במלוא תשומת הלב
שואל שאלה או שתיים.
ואז אתה.
האם זה היה חולף באותה פשטות אם לא היית אתה?
משכיח נזכרות שלי.