רה-ארגון

גבר ואשה נשואים 20 שנה, הסקס פצצה אבל הגבר תמיד מתעקש לעשות זאת בחושך.
האישה מרימה גבה אבל מבסוטה מהסקס אז שותקת.
אחרי 20 שנה נמאס לה והיא מדליקה לו את האור באמצע האקט.
לתדהמתה היא רואה אותו מחזיק ויברטור ענקי.
היא מתחילה לצעוק עליו: " חתיכת רמאי, 20 שנה אני אשתך וככה אתה עובד עלי עם צעצועים?!?!?!"
בעלה לא מתבלבל ועונה: "אני אסביר את הצעצועים אם את תסבירי את הילדים......".


מזכיר לי סיפור, אמיתי לגמרי:
יום אחד אני מקבלת טלפון מחברה והיא מספרת בטון היסטרי משהו:
אל תשאלי מה קרה, בלילה הבן שלנו נכנס לנו לחדר ותפס אותנו באמצע האקט.
נו,באמת, אני עונה לה, הבן שלך כבר בן 6, עדיין לא הסברת לו את עובדות החיים?
הסברתי מזמן!!! היא עונה. הוא יודע הכל על הפרחים, הפרפרים ובני האדם ועל איך באים ילדים לעולם. אבל כשהוא נכנס אני מצצתי!!!!! לכי תסבירי את זה.........

* נכתב בעקבות שלל תגובות לבלוג שלי לאחרונה.

נכון,אני מאושרת. ולא, זה לא ייגמר כל כך מהר.
למה? כי כך בחרתי.
זה לא שנגמרו הצרות, זה לא שהכל הפך להיות קל יותר.
עדיין מתעוררת כל בוקר לשגרה, לעבודה קשה, למחויבויות כאלו ואחרות.
אז נכון שקורים דברים טובים לגמרי בחיי, אבל זה לא אומר שקודם לא קרו.
העיניין הוא איזה משקל נותנים לארועים שונים.
בחרתי לתת משקל גדול לדברים הקטנים והטובים של החיים, ובחיי - זה עובד.
יאמרו קוראיי - נו, טוב, יש גבר בחייה שעושה אותה מאושרת.
זה לא נכון.
כן,יש גבר בחיי, אבל אם לפני חודשיים בדיוק אותו גבר ואותו סוג של מערכת יחסים הייתה מופיעה לי פתאום - סביר להניח שהייתי עסוקה בלמצוא את מגרעותיה במקום להתמוגג על יתרונותיה.
כיום אני מסננת את הרע, מתרכזת בטוב ומחייכת לחיים, גם כשהם פחות מסבירי פנים.
לכן האושר שלי אינו קשור ישירות בו, בגבר הזה, כי אם ישירות בי.
לא מתנשאת, לא אומרת לכם שגם אתם יכולים, רק אומרת שזו השקפת עולמי בימים אלו ומוצאת את עצמי נהנית מכל רגע.
בחרתי באושר.

בבוקר רציתי לכתוב בלוג ולא כתבתי.
היה צריך להיות כתוב שם:
אצלה גבר שר באמבטיה.
אצלי גבר קודח בחדר וזה הרבה יותר סקסי בעיניי.
טוב שלא כתבתי, כי בינתיים........
עד לפני רגע גבר המהם בסיפוק אצלי במקלחת וזה היה אפילו עוד יותר סקסי מהקדיחה בבוקר :-).
\
\
וגם.......
מסתבר שלהשתמש במתנה בצבע כחול שקיבלתי עם האחד והיחיד ומייד אחר כך לרוץ למסנג'ר להודות למעניק המתנה זה אקט נעים במיוחד.

ושום עייפות אינה נראית באופק.
מנסה להבין. מנסה להזכר.
יודעת שיש סימנים על הגוף. יודעת שהיצר המיני שלי סופק. יודעת שהיצר הבדס"מי גם הוא. אבל איך?
מה היה שם? מה עשית? איך אני הגבתי?
התנהגתי כראוי? ספגתי? התמסרתי?
הבטת בעיניי? היישרתי אליך מבט?
הכאבת? ליטפת? דרשת? אהבת?
אין זכרון רצוף, רק רגעים, תמונות.
תמונה של כף רגל.
של בטן לבושה בחולצה לבנה.
של יד מתרוממת באוויר. היד שלי? היד שלך?
של גוף נשען על גוף.
של צלילים עוברים מעל לראשי והמוח מסרב לפרש אותם למילים.
המון תמונות ללא כל רצף הגיוני ביניהם.
ובסוף - שיחה. הכי חודרנית, הכי חושפת, הכי אמיתית.
שיחה טובה כזו שמשחררת עכבות ומוציאה לאוויר אמיתות עמוקות.
את השיחה אני זוכרת. את כל היתר עדיין לא.
עוד מעט בוקר.

להתעורר
ולראות שהוא הגיע ונרדם במיטה של הבן שלי
מרגיש כל כך נכון
וכל כך לא.

המתת חסד לכוריאוגרף של ליאור נרקיס (למרות שאני בספק אם יש אחד כזה).

סשן בתוך הבית החם, מול דלת זכוכית ענקית, כשבחוץ משתוללת סופה מטורפת. זה טוב או רע?!
(מעצבנת,תפסיקי כבר עם השליטה מלמטה שלך,אף אחד לא אמר שיהיה סשן, דובר על ארוחת ערב).

את הגשם תן רק בעיתו.

יום כזה, שווה לגמרי.
הפרנסה פתאם גדלה לה ויש לי עוד קצת כסף לבזבז על דברים שאני לגמרי לא צריכה.
האיש מהמוסך אמר שהאוטו שלי זה יופי של דבר ושאני לא אעז להחליף אותו אפילו שהוא בן 200. וגם אמר שתאילנד זה לגמרי , אבל לגמרי (אני בעיקר שמחתי שהוא סוף סוף חזר משם היישר לזרועות הקרבורטור שלי).
להוא שבא לתקן את הטלפון היה שיער לבן, עיניים כחולות מדברות, שפתיים שעושות לכרסם לו ת'אוזן הימנית. הטלפון כבר עובד מצויין אבל לדבריו אם תהיה עוד בעייה עם הקו בחדר שינה אני צריכה להתקשר ישירות אליו ולא לחברה :-).
הקרח היה פה להחזיר חוב ישן והתלבש בול לתוך החיבוק שלי, והקרקפת, ועשה לי נעים בבטן, והניצוץ בעיניים שלו כשהוא דיבר עליה הזכיר לי כמה טוב הוא היה לי פעם.
הקטנה הפרטית שלי הגיע עם חיוך שאי אפשר בשום אופן למחוק ואמרה: אמא,כמה אני אוהבת אותך. סתם ככה.
ויום חמישי היום.
מחר שישי.
מ
ח
ר

י
ו
ם

ש
י
ש
י

היא במטבח מכינה ביצים קשות לארוחת הבוקר.
הוא נכנס, היא מסתובבת אליו ואומרת: תזיין אותי, עכשיו!!!
עיניו ניצתות והוא חושב: זה יום המזל שלי!
בלי להפסיד רגע הוא משכיב אותה על שולחן המטבח ונכנס במלוא כוחו.
כשהוא גומר היא אומרת: תודה. וחוזרת לכיריים.
מבולבל הוא שואל: מה בדיוק קרה פה עכשיו?
והיא עונה:הטיימר של הביצים מקולקל.
:-)

סוף השבוע עומד להיות סוער, כך אמרו בתחזית.
ידעתי שיסער גם בלי התחזית, ויהיה רגוע, ויהיה כואב, ויהיה מנחם, ויהיה טעים (מקווה לפחות).
(כל הסוטים למיניהם, הטעים לגמרי התייחס לאוכל).
מעולם יום שישי לא נראה רחוק כל כך.
ויש לי כל כך הרבה מה לכתוב ולא להכל יש מילים.
ובטח שאין פנאי, לא כרגע.
עוד אשוב.