לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבלוג של אריאל

בשליטה מלאה
לפני 7 חודשים. ראשון, 26 במאי 2019, בשעה 08:21

אז התגייסתי. וכרגע אני טירון די פעור. 

נחיתה רכה/קשה. וללא ספק מעניינת

 

זה מעניין בגילי ה"מופלג" לקבל פקודות מילדים בני 19. אבל זה בעיקר חמוד.

בעיקר כשהם מנסים להכניס בך ערכים,

ואתה מסתכל עליהם במבט של "לך תנגב את החלב מהשפתיים חמוד"

 

אבל כאחד שמגיע מעולמות הבדסמ ומכיר את המושג "שליטה מלמטה" 

נראה לי שלמדתי להתנהל דווקא לא רע בכלל. 

 

אז שבוע טוב לכם חיילי וחיילות צה"ל

"שביזות יום ראשון" here we come

 

 

 

לפני שנה. רביעי, 8 באוגוסט 2018, בשעה 12:25

אחרי עוד שנה הגיע הזמן לשוב הביתה.

 

שם אני אפגוש, גם אחיין שלא יצא לי להכיר. וגם אחות שהכפילה בחמישה את גילה, מבת חודש לבת שנה.

ופתאום אני מתחיל להרגיש את הפרפרים בבטן, וכיף לי להרגיש אותם.

לסיום תהנו מהנוף

 

 

 

(ברור שלרובכם זה מענין את הביצה השמאלית,

אבל זה בשביל ה2 וחצי איש שזה כן מענין אותם.)

 

לפני שנה. שלישי, 22 במאי 2018, בשעה 22:06

החבר הכי טוב שלי מתחתן.

 

וזה מעורר בי גל של מחשבות.

כי זה פתאום מעלה בי רצון לגם.

למצוא את האהבה הזו, הוונילית והיפה, והכמעט בתולית של זוג חברים שמתחתן.

 

ואני רוצה גם. ובא לי פתאום ילדים ומשפחה וכל השיט הזה.

ואולי נתגרש. והיא תרצה כסף, ונילחם על המשמורת.

אבל לפחות יהיה על מה להילחם לא ככה?

 

לפני שנה. חמישי, 1 בפברואר 2018, בשעה 18:22

הרבה זמן עבר מאז שכתבתי כאן לאחרונה. זמן של שינוי רציני בכמעט כל דבר

ובפרספקטיבה לאחור הכלוב פחות תופס אצלי כבר חשיבות כמו בעבר

אבל השריטה ככל הנראה תישאר. ולכן החשבון הזה עדיין פעיל וימשיך להיות פעיל,

לא לחפש פרטנרית, כי האמת שאני ממש לא מחפש קשר של אהבה כרגע  {ואני גם מאוד לא נגיש האמת} 

אבל כן כחלק מההבנה שזה חלק מהחיים שלי ואני לא באמת יכול לוותר על זה.

 

אז מה אני רוצה מחייכם?

(עכשיו מתחיל החלק המקורי של הפוסט)

 

לאחרונה בעקבות קמפיין המי טו בעיקר ושאר התעוררות ה"פמיניזם"

וגבולות השיח בין גבר לאישה. שמתי לב לכמה נקודות מעניינות שאני חושב ששווה לשים לב אליהם בין בדסמ לפמיניזם

 

אני אתייחס כרגע רק לדבר אחד ואולי אם תהיה מוזה אני אמשיך.

 

הפמיניזם כיום בחלקו דורש שוויון מוחלט בין גבר לאישה שזה אומר במידה מסויימת שהמצ'ואיזם הגברי (ויש שיכנוו ה"סקסי")

אמור להיעלם כמו גם הג'נטלמניות הגברית שתופס את האישה כחלשה ואת הגבר כחזק

 

לפני שתרביצו לי, אני חייב לציין, שבהחלט רוב הנשים כיום לא חושבות ככה.

אבל אם תנתחו את הקמפיינים האחרונים יש קריאה למנוע מהגברים את התחושה הזו של "לקחת את מה שהם רוצים"

וכשגבר מרגיש שהוא מאבד את הזכויות שבלהרגיש המוביל והאחראי הוא גם ינטוש את החובות

(מה שנשים יכולות להעיד במיוחד ב"כלוב")

 

ואיך כל זה קשור לבדסמ?

 

ופה נכנסת הקונספירציה שלי,

חלק מהנשים שנכנסו ונמצאות במקומות שבהם הפמיניזם כבר שולט. פתאום מרגישות שחסר להם ה"הובלה המוחלטת" של גבר שירגיע ויחבק וייקח שליטה טוטאלית אפילו אגרסיבית. שידע לקחת את מה שהוא רוצה, בלי להסס,

בלי לבדוק כל רגע אם "נח לך" "את בסדר?" "צריכה מים/טישו/מכתב הסכמה לסקס?

 

"גבר גבר" כמו שאתן קוראות לזה. שובניסט כמו מהדור הישן. אבל כחלק ממשחק. אסור שזה ייכנס לחיים האמיתיים.

 

ופה בעצם הדיסוננס הגדול בין "נשלטות" ל"שולטים". ה"שולט הקלאסי" והטוב הוא שובניסט בכל רמח אבריו.

הוא באמת מאמין במאצ'ואיזם ובעליונות שלו כגבר על האישה. הוא פשוט מכסה את זה בג'נטלמניות. (אם הוא אדם טוב)

אבל גם זה כחלק מההושטת עזרה למין החלש שצריך עזרה.

(ברור שיש מלא סוגי שולטים וכו וכו)

 

וכאן אותה נשלטת פמיניסטית נכנסת לפלונטר, ותסביך אמיתי. שאותו לרוב היא פותרת בהתעלמות מהנושא

שלדעתי זה טוב עד גבול מסוים. 

 

עד כאן חפירתי להיום. ניתן להעיר, להאיר. וכו איפה שנח לכם/ן

 

 

 

לפני שנתיים. חמישי, 28 בספטמבר 2017, בשעה 23:08

אתמול נסעתי עם נהג "אובר" הודי עם תרבוש, זקן ארוך, ותמימות משגעת.

אמרתי לו שאני ישראלי והוא הסתכל עלי ושאל (תרגום חופשי)

הודי חמוד: "איפה זה ישראל.באירופה?"

 

אני:"לא אנחנו נמצאים במידלאיסט"

 

הודי חמוד: "לא הבנתי"

 

אני: "ליד סוריה, לבנון, מצרים,

 

הודי חמוד: "יש מלא באלגן בסוריה שמעתי" 

 

אני: "כן אבל אנחנו שומרים על עצמנו טוב"

אני "מה אתה אומר על המדינה שלנו? ישראל?"

 

הודי חמוד: " היהודים אנשים חכמים"

 

אני " על הפלסטינים שמעת?"

 

הודי חמוד: "פלסטיין? מה זה?"

 

"האנשים שרבים איתנו בישראל"

 

הודי חמוד: "אתה מתכוון לאייסיס?"

(דאע"ש)

 

אני " לא לא. עזוב סתם פוליטיקה"

 

הודי חמוד: " כן. כל הפוליטיקאים מושחתים. ומנסים לסכסך כל הזמן בינינו"

 

אני: "זה נכון".

 

לא. אני לא מתנתק מהאתר. אבל אני כבר לא מחפש לא את האחת. וגם לא את השניה והשלישית.

 

לא מחפש להיות שולט/נשלט/ מתחלף החלומות שלך.

 

לא מחפש להיות ה"אחד"

גם סתם לדבר ולהכיר דברים חדשים ואנשים חדשים

יכול להיות נחמד מידי פעם.

 

אריאל.

 

 

 

 

לפני שנתיים. חמישי, 31 באוגוסט 2017, בשעה 13:23

אני יודע שזה קצת מוזר לפרגן למישהו אחר

אבל כשחייבים אז חייבים..

 

או כמו שאומרים, כל מילה מיותרת.

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=683106&blog_id=101315

 

לפני שנתיים. שלישי, 8 באוגוסט 2017, בשעה 07:11

הרכבת התחתית של ניו יורק
השעה 12 בלילה.

 

אני עומד בתחנת הסאבווי אחת מיני רבות

מביט בעיניים עייפות על הרכבת
שנכנסת בחריקה צורמנית לתחנה.

הרכבת נעצרת בחריקת בלמים מזעזעת וזרם אנשים יוצא ונכנס בצורה כמעט מכנית  מהקרונות.

 די ריק בקרון שלי לשם שינוי, אפילו יש מקום לשבת.

וכך אני מוצא את עצמי מתיישב ליד היספני עם כרס משתפלת, שפם, קסקט,  ואוזניות קשת.

מולי יושב בחור אפרו בהיר, גבוה ורזה.
משקפיים ומבט אינטיליגנטי.

משהו צד את עיני בנער הזה
בלוק ציור שמונח על ברכיו, ועיפרון שהוא מחזיק בידו.מחזה די נדיר בימים אלו

הוא לוקח את העיפרון מסתכל על ההיספני שיושב לידי,
 ומתחיל לצייר אותו ציור מהיר בחיוך משועשע

בהתחלה אני רואה קווים כלליים ולאט לאט מתגבש ציור די מדויק של אותו היספני חביב שלא שם לב לכל המתרחש.

בעודו שקוע במוסיקה מתופף באצבעותיו על ברכיו לפי הקצב

כשהרכבת נעצרה בתחנה הבאה הנער קם ממקומו ויצא מהרכבת. לוקח איתו את בלוק הציור.

בעוד ההיספני ממשיך לתופף להנאתו
לא מודע לדיוקן שלו, שנמצא אי שם במחברתו של נער אלמוני, עם משקפיים ומבט שובב.

 

לפני שנתיים. שישי, 21 ביולי 2017, בשעה 19:00

אני אריאל, בן 22.

מרחוב בוקקה פינת משגל נאה 

 

מכריז בזאת על מרד ה"אחרים" הגדול.

 

נמאס לכם שאומרים לכם לבחור צד?

נמאס לכם שצוחקים עליכם?

שאומרים לכם שאתם לא שייכים לכאן?

שאתם חסרי זהות?

 

זה הזמן לשים קץ לכל אותם דברים

ולהכריז את האגנדה שלנו בקול ברור וצלול

"אנחנו אחרים כי זה מה שבא לנו להיות!!

לא מתאים לכם: זדיינו!!

 

בברכת משגל פורה לכולכם.

אריאל m

other and proud

לפני שנתיים. שלישי, 18 ביולי 2017, בשעה 02:54

 

זהו סיפורו של סיפור נחמד, שמלא זמן שוכב אצלי ולא מצליח להסתיים. אי לכך החלטתי לתת לכם אותו כמות שהוא.

אולי תסיימו אותו אתם..

בהצלחה😉

 

"אז אתה לא מעשן?"

"לא"

 

"אפילו לא מידי פעם"?

"אפילו לא מידי פעם"

 

"אז אתה גם סאחי וגם לא חתיך. אהה"

 

"מי ישמע, למה את דוגמנית צמרת.."

 


השיחה הזו התנהלה למרגלות בנין חולוני טיפוסי

ביני לבין הסשן הראשון שלי.

 

"מתרגש אה?" היא אמרה

"יאפ"הפטרתי כלאחר יד,
מבטי נעוץ בנקודה עלומה באופק.

"טוב סאחי" היא אמרה.

"סיימתי את הסיגריה בוא נעלה"

 

 

חמש דקות לאחר מכן מצאתי את עצמי עומד מולה בסלון הדירה החולונית הקטנה.

 

"נהיית שתקן פתאום"

 היא העירה לי.

 

"אהה" המהמתי המהום חסר משמעות.

"נו, אתה מתכוון להתחיל,
 או שנישאר ככה לנצח"

 

התנערתי ממחשבותי ונעמדתי מולה.

"כן" היא אמרה בחצי חיוך, עמידה זחוחה, ויד על המותן.

 

 

ספלאששש..

 

הסטירה נחתה עליה בהפתעה גמורה

 

"כן מה"?  סיננתי בקול שקט ושפתיים קמוצות

לקח לה כמה שניות לעכל את השאלה.

ואז חיוך נפרש על שפתיה

 

"כן אדוני"

"תמחקי את החיוך כלבה מטומטמת" אמרתי בקור

"טוב אדוני" אמרה והחיוך רק התרחב

הסתכלתי עליה בעיניים מצומצמות שוקל בדעתי.

"טוב". פלטתי לאחר שתי דקות "אני הולך להביא משהו. קחי את הכיסוי עיניים,
 שימי אותו עלייך, ותתפשטי"

 

 

שתי דקות לאחר מכן חזרתי עם מצבטים, גאג,
ושוט זנבות קצר.

 

נעצרתי בפתח הסלון, תוך שאני מתבונן בה מנסה למצוא תנוחה טובה לחכות לי.

 

ולאט לאט התקרבתי אליה למרחק נשימה.

 

 

"תפתחי פה כלבה" אמרתי בקול שקט

היא צייתה ללא אומר

 

 

תפסתי את שתי האטבים, חיברתי לפטמותיה הוורדרדות והקטנות ואת הגאג הלבשתי על פיה.

 

"יופי" אמרתי ספק לעצמי ספק לה תוך שאני מתבונן בה

"עכשיו יותר טוב"

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. שלישי, 4 ביולי 2017, בשעה 03:52

בעקבות נפילתו של המפקד הנערץ.

בתרגיל טירוני לחלוטין

 

אני אריאל המכונה ארילול.

 

בן השעון והקוקיה.

 

מכריז בזאת:

על עמידה בחזית הלחימה בברווזים הצהובים והנבלים

ובראשם ברווז האמבטיה הנלוז המתקרא ווש

בברכת שונא ברווזים יחיה

אריאל.

 

מצו"ב ברווז צלוי

 

http://www.interload.co.il/upload/629367.jpg