"אפשר להזמין פיצה?"
"את רוצה פיצה?" שאל אדונה בתשובה.
מבטו אמר לה שהשאלה אינה רטורית.
***
צלצול בדלת.
השליח הביט בה בבלבול ומבוכה. היא נראתה נבוכה גם כן.
הוא פתח את פיו לומר משהו, אבל שום הגה לא נוצר.
היא הנהנה בראשה, לקחה את הפיצה וסגרה את הדלת.
"טיפ?"
שיט. היא רצה לקחת עשרה שקלים מהצנצנת ורצה חזרה לדלת.
"חכה" היא אמרה.
הפעם מבטו של השליח נחת מיד על פלג גופה התחתון. הוא אפילו לא התכוון. אבל ככה זה כשהעומדת מולך לובשת גופיה בלבד.
היא הושיטה לו את המטבע, מלמלה משהו, וסגרה את הדלת.
***
צלצול בדלת.
היא פותחת את הדלת. לקולר שעל צווארה מחוברת רצועה.
"בבקשה חברים"
"וואף".
"סליחה מה?"
"וואף".
הוא מצחקק בחביבות.
היא מגישה לו את הטיפ.
"תודה, לילה טוב"
"וואף".
***
צלצול בדלת.
"הכל…אה…?"
היא הנהנה.
הוא רכן לעברה. חיכה לשווא שתושיט את ידה לקחת את המגש. ואז ניסה להניח אותו על גבה.
"הפיצה צריכה להיות ישירות עליי", היא אמרה.
הוא הניח את המגש על הריצפה. הוציא משולש ובא להניחו על גבה, נתן לה מבט שואל.
"על העור שלי".
הוא שלח את ידו לשולי שמלתה. היא הנהנה.
השליח הרים את שמלתה, חשף את ישבנה ואז את גבה. והניח עליו משולש.
"כן".
וכשכל הפיצה הורכבה על גביה, מלמלה "תודה", והסתובבה אל אדונה, חושפת את אחוריה במערומיהם אל פני השליח, שלחה בעיטה קטנה לאחור וטרקה את הדלת.
משם המשיכה בזחילה וחנתה מול הספה, להיות שולחנו של אדונה.
***
צלצול בדלת.
הוא מושיט לה את המגש.
ידיה נותרות מאחורי גבה.
הוא שולח מבט לתוך הדירה. קולט את אדונה יושב ומביט בהם.
"תאכיל אותי?" היא אמרה.
"אין לי זמן למשחקים. יש לי עוד משלוחים להעביר"
היא שלחה מבט אל אדונה. אין אישור.
"בבקשה. משולש אחד" קראה בקול מתחנן.
הוא הביט בה, הביט אל אדונה, הביט בשעונו.
ואז הוציא משולש אחד, והאכיל אותה. נגיסה אחרי נגיסה. היא אכלה במהירות. העיקר שהשליח לא יתייאש באמצע וילך.
***
היא התנערה ממחשבותיה. היא אינה יודעת מה מסתתר בתוך הדיל של הפיצה.
היא הביטה באדונה, שחזר לעבוד על המחשב.
אצבעותיה כבר משוטטות בין רגליה. היא תקח את ההרפתקה הזאת אפילו בלי הפיצה.
אבל ברגע זה היא כבר גומרת. גומרת ונרדמת.
לילה טוב מאיה.