סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לומדת בדרך הקשה את כללי המשחק

כבר לא ונילית...
לפני 4 שנים. 25 בספטמבר 2019 בשעה 18:49

חושבת עליך המון, מודה לך כל הזמן.

שבזכותך החיים שלי היום טובים יותר. 

אתה יודע שאני מדברת עליך, ואליך... 

גרמת לי לצאת מהחושך אל האור.

אני יכולה להרחיב על זה שעות אבל נראה לי שאתה יודע את כוונתי.

אין מתנה גדולה מזו, זכיתי שהייתי שלך ואתה גם שלי. 

קורה לי לא מעט שאני חושבת עליך דווקא בנסיבות של אושר מוחלט ופשוט מודה לך, שהיית איתי, שהובלת, שהגדלת, שהעצמת.  

כשהגעתי לנקודה שכבר רציתי לבד, זו היתה הדרך שהלכתי בה. בדיעבד מצטערת שלא הייתי פשוט כנה איתך, אבל אתה יודע שלא היית מאפשר. אני יודעת. 

צפיתי ולמדתי אותך וזו היתה הדרך היחידה.

ידעתי זאת תקופה ואפילו אמרתי לך לא פעם שאם נפרד זה לא יהיה בטוב.  

היה ונגמר. 

היום אני כבר שנה וחצי מאוהבת ואוהבת בכל ליבי את בן זוגי. 

שנה וחצי שאני רק שלו.

תדע שהוא מדהים איתי ואוהב אותי בכל רמ״ח איבריו, דואג לי ואיתי תמיד. מכיר בי כל ניואנס כל גחמה ובעיקר מכיר ויודע כל דפקט ועדיין רוצה אותי ללא תנאים. 

חשבתי שתשמח לדעת שמצאתי ונרגעתי. 

המון דברים קרו מאז שנפרדו דרכנו. 

אני חושבת הרבה על איך היינו חברים כל כך טובים. 

אני תוהה אם זה היה מיוחד עבורך כמו שזה היה עבורי. 

לצערי עיניי נפקחו מאז שהלכת... גיליתי שרק העברתי לך את זמנך כי היה לך ובטח עדיין קשה לך להשאר עם עצמך לבד. זה קורה לי גם. 

כל המהומה תמיד היתה סביבי ואתה היית הבית שבתוכה דלקה הנורה.

אבל לך אין אור משל עצמך.

תמיד דאגתי לך. 

לפחות השארתי לך מזכרת גדולה שתשמור עליך במקומי 😄 מנסה להזכר בשמה... 

המון זכרונות יש לנו יחד. עברנו המון. הרבה יותר מסשנים. עברנו יחד חוויות לחיים. 

היית חבר אמיתי. אני לא.

ועל זה תמיד אצטער. 

לפני 7 שנים. 4 באוקטובר 2016 בשעה 22:23

הדרך שאתה בוחר לך שונה מהדרך שלי.
אני לא יכולה להגיד לך על זה דבר.
ולכן שומרת על זכות השתיקה.
החיים שלנו במציאות האמיתית שונים מהחיים בפנטזיית האפלה.
אצלי זה לא פנטזייה. אצלי זה אמיתי לחלוטין. אין הפרדה.
אני זו אני בכל מצב, אין משחק, אין דמות שהמצאתי.
אין מסכות, אין שקרים, אין הגנות, הכל אמיתי.
אצלך לא.
עכשיו אני מבינה למה לא באת אלי שהיתה הזדמנות בלילה של ערב חג.
אין גבר,נשוי או לא, שהיה מפספס הזדמנות כזו.
אתה פשוט לא מספיק שם איתי.
המון נשלטות המון הפרעות לא 100% שם.
לא כמו שאני לפחות.
וממני אתה מצפה להתמסרות טוטאלית לא פחות.
אני הופכת עולם להגיע אליך בכל פעם.
ואתה מתנהג כאילו שלי אין ילדים ועבודה או בעל.
כאילו אצלי זה בסדר.
אתה לא מאמין איזה מאמצים אני עושה כדי לבוא אליך. אבל אני לא משתפת אותך כי זה מיותר.
מספיק שתדע שאני איתך.
אתה יודע כמה רציתי ודיברנו על זה  שנהיה יחד /לא יחד באיזשהי מסיבה.  
סיפרת לי עליה ברגע האחרון כבדרך אגב כאילו שלא ידעת.
מעליב אינטיליגנציה של חמור.

זה לא משנה אם אגיד לך או לא את הדברים האלה, כל מה שאגיד לך הוא תמיד בעיניך מגוחך,
הוא לא לגיטימי,
אני טועה ואתה תמיד תמיד אבל תמיד צודק.
אני לא בסדר. כל הזמן.
רואה את החצי הכוס הריקה. נו באמת?! אני?? האדם הכי אופטימי עלי אדמות.


אתה ואני כל כך שונים.

אבל זה בסדר כי אתה פה בשבילי ואני בשביל הרעב שלך. יחסים סימביוטיים.
ועם זאת קשה לי לחשוב שכמה שאני נפתחת, נחשפת, מספרת לך דברים שלא מספרים לעולם, ואילו אתה אפילו את השם האמיתי שלך לא היית מסוגל להגיד לי.
איך אתה חושב שאני מרגישה עכשיו?

ועם זאת עדיין פה מכילה, מנסה להבין למה בעצם ומחייכת אליך ונותנת לך להפתח אלי בזמנך.
וזו בדיוק הסיבה שלא רציתי לפתוח זאת הערב.
אתה מאלץ אותי לפתוח את הנושא ואני לא רוצה.
רוצה שזה יבוא ממך.
בזמנך שתהיה מוכן. או לא.
כזו טובה אני אליך ולפעמים אני מרגישה שאולי לא מגיע לך אותי בכלל.
אולי הכנסתי אותך למשבצת המלאך הגואל האישי שלי ואתה בעצם שליחו של השטן?? 

לפני 7 שנים. 1 באוקטובר 2016 בשעה 1:19

לילה, תל אביב... בדרך לחנות סקס מהפנטת 

לשופינג הורס בריאות, מעיף טילים, ומצלצל פעמונים.

בחרנו ורכשנו צעצועי BDSM שנראים כמו תכשיטים שבא לי לתלות בבית ולהשוויץ בגאווה. 

הכנסתי את הצעצועים לתיק יד שחור, הכל יפה נוצץ ומבריק.

ונסעתי אליך ... 

ובחדר יפייפה, ערומה לפניך,

אתה שוכב על המיטה, ידיים מאחורי הראש, מסתכל עלי ומבקש ממני להציג לך.

והצגתי.

פלוגר 36 זנבות- אוהבת!

קרופ- אוהבת (חושבת...)

פלאג שלהתעלף- זהב מתכתי עם אבן מנצנצת וורודה - הכי אוהבת (אולי אלך איתו מדי פעם לעבודה...)

דילדו אחד הגדולים והכי יפה בעולם- הכרות תעשה בהמשך... (מצפה ומחכה!)

מצבטי פטמות 3 שרשראות, סקסי מאד ויפה- אבל אלוהים כמה כואב! צריכה להתאמן בבית... (גם עם אלה אפשר ללכת לעבודה?...מממ.. מבטיחה לנסות)

אזיקים מרופדים, עור אמיתי, מהממים, לידיים ורגלים וכל הערכת קשירה.

גאג לפה, בצורת עצם של כלבה שחור רך מושלם! (גם אם תרצו לא תמצאו, היה אחרון, הורס והוא שלי) 

כיסוי לעיניים, עור שחור עם ריפוד קטיפתי.

ויש עוד (ההארד קור של אם כל הצעצועים) אבל זה לפוסט אחר... מפחיד אותי אפילו עוד לדבר עליו

אבל כרגע, הכי חשוב זה-

ה ק ו ל ר,

עור אמיתי, מרופד מבפנים, אדום שחור מבריק מרוקע. 3 טבעות.

מבט אחד עליו והתאהבנו. הקולר ואני.

יום לפני שייכת אותי אליך, פה באתר. הרגשתי גאה.

הצגתי לך את הקולר, ואתה?

קמת וניגשת לענוד לי.

....אויש!

תוך כדי כתיבת דברים אלה אני מבינה שעברתי את טקס הקילור??

...ה ט ק ס?

רק עכשיו, כאן ממש, אני מבינה את גודל המעמד וחשיבות...שפיספסתי.

אויש אני כל כך גרועה לפעמים... (אתה יודע אתה עוד יכול להזדכות עלי... )

 אבל מה שכן אומר...

 שהקילור היה מהלך טבעי, אמיתי, אינטימי רק שלנו, ביננו.

לא מעושה ותיאטרלי.

נהנתי מכל רגע, חשתי התרוממות רוח מדהימה.

 

מממ... כל זה ועדין לא הגעתי למה שאני באמת רוצה לספר, מה שהכי חשוב היה לי לשתף שנכנסתי לכתוב את הפוסט...

סשן חושך!

כן, אני רציתי, אני ביקשתי, דווקא בגלל שלא משחררת ונאבקת כל הזמן לאחוז בשליטה, רציתי לאבד אותה באופן ברוטלי.

אזקת אותי, יד יד רגל רגל, אני חייכתי, מתרגשת, לא באמת מבינה על מה מוותרת, הלבשת לי את הגאג והכיסוי עיניים.

וזהו... עלטה מוחלטת... הכל נעשה שחור והתדרדרות מתחילה... המחשבות רצות.....

מסרתי שליטה.. אין דרך חזרה.. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.. והוא עושה.. הוא מענג.. מכאיב.. מצליף.... 

הרגלים שלי הכי פסוקות.. אין לי יכולת לזוז או להתנגד.. כולי בסטרס.. לחוצה איימים!!

רוצה חזרה את השליטה! רוצה חזרה לחזור למקום הנעים והנוח שלי! כל כך רוצה לסגור רגליים!

הדמעות מתחילות לרדת ואני בוכה... נאנקת... זועקת ולא נשמעת... הוא ממשיך... ממשיך לפיסטינג !!! ...

מעולם לא הרגשתי כזו חסרת אונים, כזו אבודה, כל כך לבד... בכיתי המון ולא נשמעתי.

בשבילי זה נמשך נצח... בשבילו אולי 10 דקות? 

מדי פעם הוא עצר, ניסה להרגיע, ללא קול רק עם מגע.... אך באותם הרגעים הדבר היחידי שרציתי זה רק להשתחרר, רציתי את עצמי בחזרה, לחבק את עצמי, לאהוב את עצמי, ולא לוותר שוב. 

לבסוף שחרר, אסף אותי אליו וחיבק אותי ארוכות במיטה, כל כך שנאתי אותו באותם הרגעים.

המשכתי לבכות לשחרר הכל... לא חיבקתי חזרה, עוד לא החלפנו מילה.

ורק לאחר דקות ארוכות של רגיעה שהגוף שלי ברשות עצמי, הבנתי.

השולט האהוב והיקר שלי לא הכאיב לי בשום צורה, היה שם בשבילי כל העת, ברגישות ועדינות, הסשן הזה בכלל לא היה אמור לקרות זו היתה רק טעימונת שאני רציתי, וזה בדיוק מה שהוא נתן.

לא כואב לי בשום מקום, להפך! המיטה רטובה מהשפרצות של רטיבות מטורפת שיצאה ממני והמשכנו אחר כך שאני מגורה מאד.

ה כ ל היה בראש שלי.

נאבקתי קשות עם עצמי לא לאבד שליטה, לא התמסרתי, לא הצלחתי לשחרר, להתענג בטוטאליות, ללא עכבות, ללא רגשות אשמה או בושה, גיליתי כמה אני מתנגדת לחוש כאב, ומתקשה להכיל בצורה מלאה הנאה ואושר.  

יום יומיים ואלה התובנות:

להיות בצד המקבל דורש מאיתנו לאבד שליטה לחלוטין, בעיקר לנשום ולהיות נוכח בתוך הגוף.

עונג טוטאלי -

ככל שנכיר אותו יותר לעומק ונאפשר לעצמנו לחוש אותו,

נרחיב את היכולת שלנו להרגיש יותר רגשות חיוביים,

לא רק בסשן שלנו,

אלא גם בכל היבט אחר בחיינו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 7 שנים. 23 בספטמבר 2016 בשעה 15:29

רואה את כולכם, צופה בכם כל הזמן...

על כל חולשתכם, יהירותכם, כל סטיותיכם, חטאתכם...

על הכל,  ובזכות כל זאת , אתם נפלאים וגדולים מהחיים! 

אתם אנשים עם המון שדים שרודפים אתכם,

צרכים שנמנעים מכם,

חסכים שמעולם לא מומשו, עמוקים ביותר, כל כך עמוקים שכמעט ואין שום דבר שיכול למלא אותם...

לפעמים מצליחים למלא...

לכאורה נראה שכן אך החור נפער חזרה מהר מאד אם הוא לא מוזן באופן קבוע...

ומי אני?

בדיוק כמוכם.

מעולם לא הודתי בזאת, אבל הגעתי לפה רק בשביל התבלין.

אבל היום, מבינה שלא טעיתי בכניסה,

נכנסתי בזמן הנכון, בדלת הנכונה אבל לא ידעתי זאת.

עד עכשיו.

וכמו שהגורל הביא אותי לדלת הנכונה, אותך הוא שם כשומר הסף שליווה אותי ועודך מלווה כל הדרך, לכל אורך המסע,

 Tour guide כבר אמרנו? ;)

מהרגע הראשון אתך, ממש בהתכתבויות פה, ידעתי. (ורק אלוהים יודע איך),

וזה מה שכתבתי שעה! אחרי שהכרנו פה:

"עכשיו אתך לנצח הייתי הולכת, נותנת לך להוביל לכל סמטה, לכל הר, לכל תחתית בביטחון מלא שגם תוציא אותנו במהרה"...

מעולם לא מנעת ממני כלום, ידעת שאני אוהבת את החופש,

שאני סקרנית נורא, מלאה התלהבות ואנרגיות של ילדה,

אמרת: "פרצת לעולם הזה עם אנרגיות של פצצת מימן. ואת רוצה וסופגת בכמויות "...וככל ששחררת אותי כך מילאתי את צורך הסקרנות וחזרתי אליך, מקשקשת בזנב, רוצה רק אותך, כי אין ולא יהיה, זכר אלפא, הגבר הדומיננטי בה' הידיעה, שדומה לך.

אתה שולט בכל הממלכה שלך,

לא בצורה שתלטנית, כוחנית או תוקפנית,

תואר זה ניתן לך בהסכמה מכל מי שמכיר אותך, מכל נשלטת שעברה תחת חסותך , זה בא מתוכך זה בא בזכות ומה שהינך.

בכלל שולט זה דבר מופלא,

לא מפחד להסתכל בעיניים לשום אתגר,

שום דבר לא מרתיע אותו, רוצה ומסוגל להכיל ה-כ-ל, את כל השדים, הצרכים והחסכים שלך, נשלטת יקרה ושלי...

ומהמקום השפל הזה, הנמוך, בוא את נמצאת שנים ללא ידיעה, הוא מצליח ומעלה אותך מעלה, אט אט, מחזק, מעצים והופך אותך ליצירה המושלמת בתבל.

ליצירה שהוא יוצר מתוכך, מתוכי.

כמה מסוגלים לזה כאן? כמה ממכם לא מפחדים לתת לנשלטת שלכם מה שהיא צריכה באמת, ולא לחשוש שתלך, שתברח, שתמצה?

זו לא יהירות או התנשאות, שואלת ממקום נקי ושלו, שואלת אתכם בכנות.

אם אני מאוהבת? פשוט מדיי...

מעריצה אותך,

על חכמתך הרבה,

על יכולת מופלאה וסבלנות אין סופית לשמש לי כמורה, מחנך, מדריך.

על הניתוח המעמיק של כ-ל סיטואציה שאני נמצאת בה רק כדי להכיר אותי יותר.  

אלוהים מה עשיתי כל כך טוב שזכיתי בך? 

גם לכתוב פה ולעלות לבלוג זה משהו שאתה עודדת אותי, בכלל לא רציתי, למה בעצם, לא הבנתי כמה טוב זה יעשה לי להיחשף ככה, ראית שאני יכולה ואמרת תנסי ונאלצת לדרוש והנה אני כאן נהנית מכל רגע... זה כיף, הכי כיף לשחרר לפה מה שלך אני לא אומרת או מעיזה.

בכלל, כל הדרך שלך איתי זו לא דרך שאתה משכפל מנשלטת לנשלטת, זו דרך מיוחדת שנתפרת ומותאמת בעבורי, אחרי אינספור שיחות סביב השעון, המון התבוננות שלך בתוך עצמי, לדעת לשאול את השאלות הנכונות, להבין מה מניע ומניא אותי.

אמרתי לך כבר שאתה מדהים ומפתיע אותי כל יום מחדש?

ואם הדרך נראתה לא פעם לאחרים תמוהה, רק אני יודעת, שאיתי אין דרך אחרת.

זו הדרך היחידה שאכבד, אבין, אפנים ואטמיע,

בזכותה אשנה תכונות שליליות ומגוון תוספים למינהם שנרכשו עם השנים.

כל המערכת יחסים הזו אתך היא כמו להסתכל על עצמי במראה, במראה שלך.

אתה משקף לי כל מה שאני אומרת ועושה, אך מוריד את כל המסכות, ההגנות ומניח את הדברים נקי על השולחן.

להתמודד איתם נכון יותר.

מלמד אותי לעשות זאת בעצמי.

מלמד אותי לחיים בריאים יותר, מדויקים יותר.

כבר רואה את התוצאות עם הסביבה הקרובה לי וזה נפלא ומרגש אותי מאד התהליך הזה. 

אתה מסתכל עלי ורואה אותי יפה, מדהימה, סקסית וחכמה דברים שאני לא מסוגלת בכלל לחשוב על עצמי, לפחות לא כמו שאתה רואה אותי. וגם את זה אתה מלמד אותי לראות.

אתה הופך אותי לבנאדם שלם בזכות מה שאני.             

היום אני זורחת וקורנת בזכותך ומחר אולי לא תהיה (זה היה חייב להיכנס לכאן, אבל לא מחשש...) אבל תמיד ולעולם, תישאר לי מתנת

החיים הנשגבת הזו, אדם שלם בזכות מה שהוא.

 

לפני 7 שנים. 19 בספטמבר 2016 בשעה 21:42

אתם מכירים את זה שפתאום צץ, משום מקום, ספק קטן בלב......

האם זה המקום שלכם?

האם אתם לא טועים בדרך?

אולי יש דרך אחרת?

אולי בכלל זו לא הדרך שלכם?

מה אתם עושים פה??

ואיך הגעתם לפה??? ואמאלל'ה שרק תצאו מפה שלמים ושפויים!

זהו קורה לי המון.

בכל רגע שאנחנו מגיעים למיי מנוחות של אהבה, שלווה וביטחון צץ לו שדון קטן עם קלשון והורס הכל.

זה קרה היום.

את האמת זה קרה גם אתמול ואולי (חס וחלילה חס ושלום טפו טפו טפו) זה יקרה גם מחר?!...

אני אף פעם לא רוצה שזה יקרה.

לחלוטין צריכה הצלה מעצמי...

שהייתי צעירה יותר, היה לי קטע של הרס עצמי אבל מהסוג המיוחד שלא מוותר על שום הזדמנות ... חשבתי שהתגברתי עם השנים,

אבל כאן בעולם הזה, ה-כ-ל מוצף מחדש, חזרתי להיות הילדה הקטנה עם החששות הפחדים השדים וההרס העצמי.

כי למה שיהיה לי בעצם משהו טוב ביד. זה בטח לא מגיע לי...

לפני חודש הכרתי את השולט שלי (בהתחלה היה לי מוזר להגיד "השולט שלי" אבל עכשיו אני כל כך מבינה כמה הוא נחוץ לחיי...)

היום הוא התאכזב ממני קשות, שטף אותי שעות על התנהגותי ועל מילים שזרקתי לו בלי חשיבה ובשיא הקלילות,

מילים שלטענתו הרסו, אצלו, אמון וביטחון ואת כל מה שבנינו עד עכשיו......

כן, מסתבר, כזאת אני, נוראה ואיומה (וזה עוד אפילו בלי כוונה!)

טפשה אני לא, אז למה בעצם זה קורה לי??

הוא לא נותן לי שום דרך להסביר, לשקם, לתקן, הוא לא מקבל כלום, כבר לא יכול להאמין לי, "אחד בפה אחד בלב" הוא אומר לי,

שאני רק הונאה...

א נ י ??? הבנאדם הכי שקוף, הכי ישיר, הכי כנה עד חוסר טקט מוחלט, אין אצלי סנן, אין צנזורה, כלום, הכל יוצא לטוב ולרע והנה האחד הראשון ששמה את כל הביצים בסל שלו, ניפץ אותם אחת אחת... 

אתם תוהים מה אמרתי לו? הדבר האחרון שאמרתי היום זה -"אנחנו נהיה 3 חודשים ונשארו עוד שניים... אז תתכונן.."     ולמה אמרתי?

כי אני מ פ ג ר ת !!

והיום גם קבלתי תעודה!

מחר מחכה לי מיטה בשלוותה... מי מצטרף ?

 

* ובהמשך להזמנה שלי (בלוג קודם) להצטרף לסשן. 

כולכם הייתי מקסימים, אדיבים ונהדרים חוץ מאלה שלא היו. תודה על ההזמנות אבל נרגעתי מהעניין אין לי עוד צורך להציץ לפנטזיות של אחרים, אבנה לעצמי את הפנטזיות שלי :))) נאמר לי שמחוסר שפיות יכולים לצאת דברים נשגבים...

בברכה ואהבה,

ShopGirl

(*זבנית - מג ראיין בסרט "יש לך הודעה")

 

 

 

לפני 7 שנים. 12 בספטמבר 2016 בשעה 10:23

מישהו כאן שאל אותי מ 1-10 כמה אני רוצה ומוכנה להיות נשלטת.

רוצה 10... מוכנה? לצערי הרב כל כך לא...

אז ניצלתי כל חביב שפנה אלי (ובראש מורכן מספרת זאת...)

ובעצם ניסיתי להרוות את צמאוני ולהבין, מה בעצם קורה כאן-

איך התעסקות בנבכי נפשי בתמהיל עם עונג וכאב תוכל לשחרר אותי, תוכל להביא לאותו אושר צרוף שכולכם מדברים עליו?

חומת סין חוצצת ביני ולבין אותו אושר ושחרור נכסף.

אני מהאנשים האלה שיעלו 100 פעם להר בכדי לקפוץ ולא יקפצו.

הפחד מאיבוד השליטה מחזיק אותי חזק על הקרקע עם עיניים כואבות אך פקוחות וערות לכל פגיעה.

בעבר הכפתור היחידי שכיבה זה באמת היו כל חומרי ההזייה ואלה לא סתם כפתור, זה השלטר המרכזי של חברת חשמל, אבל עושה את העבודה ובמהירות השטן...ואז אני צצה, כמו אפרוח שיוצא מהביצה 😄  נקיה. טהורה. שלווה. ללא פחדים. ללא עכבות. אני. תחושה כל כך ממכרת!

אז ניצלתי את הפניות שלכם אלי ושאלתי אתכם, שולטים יקרים,

ים של שאלות, בחנתי, דגמתי, חקרתי, סקרתי ולמדתי ה מ ו ן ועם זאת, עדיין, לא יודעת כלום, לא מבינה...

אז אתמול קבלתי החלטה, משהו שאני כן יכולה, לחוות, להשתתף ולא חוששת כלל...

רוצה להצטרף לסשן! 

מבטיחה שאהיה מהממת, סקסית ואוסיף לאווירה אבל בבקשה לא להשתתף... אולי בקטנה...הכי קטנה..

שולט ונשלטת יפים, טובים ומרתקים, 

פונה אליכם,

בהערצה וביראה אמיתית.

לכבוד לי ועונג להיות חלק מהחוויה האישית הסוערת והכה אינטימית שלכם, אוכל להחזיק לכם את הנר ... 

אשמח כמובן לקבל הזמנות ולהגיב.

*שאכתוב מודעה גם על הלוח??

לפני 7 שנים. 1 בספטמבר 2016 בשעה 11:55

הביטלס ברקע... "here comes the sun"...

אבל השמש לא זורחת עלי היום :(

נאבקת עם מסה אדירה של מחשבות, הגיגים וזכרונות מהרגעים שלנו יחד אתמול...

הסערה הזו מתחוללת בראשי, בליבי, בגופי אני מנסה להכניע ולהשתיק את כולם...

כל פעם מצליחה עוד חמש דקות ואז נופלת שוב...

מרגישה חלשה נורא 😒 מרגישה שמאבדת אחיזה... 

ואז ...לוקחת נשימה עמוקה.. ועוד אחת..

ולא, לא  עוזר...

על זה אני לא יכולה להגיד "פוס...או  רגע רגע"... זה לא מפסיק שאני רוצה...

כל כך קלה לשליטה שזה לא להאמין...

מסקנה:

להיות נשלטת זה קל... עם האדם הנכון לא צריך לעשות כלום זה פשוט מחלחל, חודר וקורה מעצמו...

 

 

 

לפני 7 שנים. 31 באוגוסט 2016 בשעה 20:40

מודה אני ומתוודה שאתמול בלילה הבלוג היה פשוט בלוף. 

סליחה לכל מי שהגיב בחמלה, הזדהות ואהבה... (שמיים ופרשת דרכים אתם מדהימים... תחשבו להפגש...)

תקציר מאתמול: אמרתי לו "לא" והוא חתך, סיים את סיפור האהבה הבלתי מומש והוצאתי את עצמי חזרה למכרז.

כן...לא האמנתי לו אתמול ולו לרגע אחד שהוא באמת הולך לגמור את הסיפור ביננו, הרי כבר זרק אותי פעם מהצוק וחיכה לי למטה לתפוס אותי, חוויה מטלטלת וקשה... אבל shame on me אם אפול מהצוק פעמיים.

את יודעת ובטוחה שמה שקורה פה בינכם הוא אמיתי, חי, נושם ובועט וכשאת מרגישה את האנרגיה הזורמת את החיבור הטבעי את לא מתבלבלת ולו כמעה. 

אז כן, אתמול כתבתי בלוג ולא מצמצתי פעמים רק כדי לשחק את המשחק שלו ולהכאיב לו רק קצת במגרש שלו. 

 אבל ת'כלס, ביננו?  הוא לא היה מוותר עלי וזה לא בגללי, בכלל לא! הוא, עצמו, לגמרי לא בליגה שלי, חתיך מדהים, מבריק בטרוף, חכם חד ושנון עוקץ אותך בהומור כובש, והמבט בעיניים שלו מהפנט! מבט אחד ואת שלו... והמגע............... המגע שלו, פשוט למות בין זרועות ידיים אלה... סליחה.. יצאתי מפוקוס... חזרה-

זה החיבור ביננו. מהרגע הראשון. ידעת והרגשת שזה האחד. לא הסתכלתי ימינה או שמאלה כדי לבדוק מתחרים היה לי הכי נכון ואמיתי איתו.

והמסע איתו רק התחיל וכבר מתנהל כאילו אנחנו ברכבת שדים מטורפת שדופקת לי את השכל לגמרי אבל על המסילה הכי בטוחה בעולם.

אז תגידי לי- לא תתמסרי??? 

השלמנו הבוקר, ככה עם הזרת...

נ.ב. שלחתי לו בסוף את הוידאו כדי לרצות אותו והוא אפילו לא אמר מילה על זה 

אבל לא אכפת לי וזה לא משנה כי היום הוא פתח את הבוקר ושאל " יש סיכוי שתקפצי לבקר אצלי בסביבות 3?... 

ונפגשנו.

ותרשו לי להיות קצת קלישאה אבל עבורי כל החוויה הזו היא ראשונית אז פרגנו קצת סבלנות...

נפגשנו בnest (אני אומרת נכון?) והרגשתי כבתולה שנפתחת בפעם הראשונה בחייה.

עולם הבדס"מ! למה באפלה?? למה להסתיר??? חייבים להפיץ את זה יותר... זה לוקח את הסקס לשיאים מטורפים, לחושים מעורפלים, לכאב ופרץ בכי ולשחרור אמיתי...( אני מכירה כמה שזה היה יכול מאד לעזור להם...) היתה תקופה שהייתי נערת מסיבות פרלטטנית וסמים כמו mdma וספיישל קיי היו מנת פתיחה של כל מסיבה, אבל פה את לא צריכה את הסמים שישלטו עליך ויעזרו לך לשחרר כל עכבות ומעצורים ושדים ואלוהים יודע מה, פה יש לך אותו. (לא את שלי, מדברים בכללי על שולטים בכלל, כן?) הדומיננטיות שלו ששולטת עליך בסיטואציה, מעיפה אותך למרחבים שלא הכרת... טוב רק התחלתי וזו באמת היתה רק טעימה אז אלוהים אדירים איך יהיה ההמשך.

יקירי, לא אמרתי לך אבל איכשהו אתה נראה הרבה יותר טוב כשאתה ערום. אתה נראה מדהים. אבל כשאתה ערום.......

כואב לי כל נקב בגוף, הפטמות זועקות ואני שלך, לרגליך...

זהו, כרגע אני בהיי, באופוריה מוחלטת, מאוהבת? מאוהבת! בעולם הזה.

אז בבקשה לא לזרוק אותי שוב מהצוק ותן לי כמה ימים להתענג...

מחכה ומצפה לסשן הבא

מחכה לגלות ולטרוף את העולם הזה,

ואותך.

 

 

 

לפני 7 שנים. 30 באוגוסט 2016 בשעה 23:41

בהילוך מהיר לכל מי שפספס או פספסה ולא היה עד למתרחש...

הכרנו חמישי שעבר (ט״ו באב) כל כך רומנטי...

הוא שולט ואני חדשה בשכונה,

הוא לגמרי שולט בחומר ואני לגמרי נכבשת.

תוך שבוע אני שלו, בלי להתבלבל פעמים נפגשת איתו ויורדת לו עם מציצה רטובה וכל כך טעימה שקשה לי להפסיק, התמכרתי ורוצה עוד אבל הוא לא נותן...

״לאט את עוד באודישן״... הוא אומר לי.

קבענו דייט שני לסשן אמיתי.

תאריך: מתישהו.

״תהי מוכנה״..

 ואני?  לגמרי מוכנה רטובה וכאובה עוד מלפני שבוע. 

המצב מדהים ביננו, יש להט, יש תשוקה, יש חיבור.. זה יכול להיות המסע הכי עמוק הכי הרפתקני שאי פעם השתתפתי בו.

היום נתן לי משימה ראשונה: לכאורה פשוטה:  צילמתי את עצמי בוידאו מוצצת זין מגומי במשך 5 דקות, מודה שזה היה מדליק וסקסי נורא לצפות בעצמי בוידאו.

התבקשתי לשלוח אליו לצפייה.

ופה היה לי מחסום. בכל זאת נשואה, ילדים, חיים, מה פתאום את שולחת וידאו מפליל שלך. השתגעת?? כל הנורות דלקו גם אלה שמזמן התקלקלו החלו להבהב כצ׳קלקה. 

אמרתי לו ״מצטערת אבל לא יכולה לשלוח לך״...

וזהו.

נגמר.

״את לא עשויה מהחומר המתאים״...

 ״רחוקה שנות אור״...

״אני יותר מדיי בשבילך את צריכה דום לייט״...

 

נשבר לי הלב, כמה קל לנתץ את הכל. 

 

טוב אז מי פנוי?

הפעם כבר לא אגיד לא.

מבטיחה!