איה

אני מחפשת נורמליות בתוכי. מחפשת תחושות שהיו פעם. כלכך הרבה פעמים בשנים האחרונות כתבתי על גיברתי האמיתית, ההפכפכה וחסרת הרחמים, הגוף שלי, שמלהטטת ומתעתעת בי. 

איך החיים שלי היו נראים בגוף שמתנהג אחר? 

אני רוצה להשתוקק לזין, למגע, לגוף, לליטוף, לכאב. מוצאת בתוכי רק אדישות. לא איכפת לי. לא מוכנה נפשית לוותר על הרפתקאות אהבהבים, על מיטה סתורה ורטובה וחדר שינה מדיף ריחות גוף והפרשות, על שיחות טלפון (או הודעות) מלוכלכות (מאד מלוכלכות. מאד מאד מלוכלכות. אני אוהבת דיבור מלוכלך). ה"אין" הזה מפריע לי. זה אפילו לא חלל ריק. הבור מלא עד שפתו בחול וחצץ. 

פה קבורה החרמנות שלי, תחת אבק גיל המעבר.