נרקומנית של מילים

הייתי זונת צומי -מודה!

אז:

"זכיתי " להיות חולת קורונה הראשונה בקיבוץ שגרה בו.

לא זקוקה יותר לצומי שכאן...(ובכלל...)

ל"ביצת הכלוב ."..

יש לי מה שזקוקה לו....

בסיום הבידוד אצא יותר משוגעת ושמנה ממה שכרגע..

עדיף משוגעת שמחה 

מנורמלית עצובה..

מה יותר מדבק מקורונה?

חיוך...

חייכו זה בחינם...

"מי עוזר לך?"

שאלה שנשאלת בימים האחרונים...

בעיקר אני לעצמי...

בסופו של דבר אני חוזרת על המילים שלו..

שכל אחד בסופו של דבר דואג לתחת של עצמו..

ולאנשים אין מילה...

מעט  מאוד האנשים שאני ממש סומכת עליהם.

ולמילה שלהם יש ערך בעיני..

עצוב?

זה המצב...

שונאת להזדקק לעזרה של אחרים....

שונאתתתת

בחמש שנים האחרונות נשבעתי לעצמי להיות עצמאית.

אז מתסכל...

שונאת חלם..

שונאת שאנשים אומרים ולא מקיימים.

מחפשת לעצמי נבוט כמו של הארלי קווין..

עם השם שלי עליו..

יותר מידיי זמן לבד

משתגעתתתת לאיטי...

והראש שלי מתעתע בי...

לא כדאי שאגיד אפילו מה עובר לי בראש...

 נראה לי גם אחפש כותונת משוגעים לבנה...

אמרו לי גדולה של אדם 

זה לדעת לסלוח...

ולמצוא את הטוב בכל דבר..

אז מנסה...

נתינה...-

תמיד נותנת ללא קבלת תמורה...

בימים אלו 

היקום כנראה גומל לי...

תודה על מה שבחיי

באמת מודה על הכל..

מתרגשת ממחוות ...

^תודה...

סְלִיחָה / נֹעַם חוֹרֵב

מֵהַמָּקוֹם בּוֹ נִלְמַד לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה
יִידָּלֵק אוֹר בַּחֲשֵׁיכָה
כָּל אֶבֶן תִּהְיֶה לִשְׂמִיכָה
טְלָאִים-טְלָאִים
שֶׁל רְגִישׁוּת
וְהָאָדָם יִהְיֶה מוּתָּר
וְהָאָדָם יִהְיֶה פָּשׁוּט

מֵהַמָּקוֹם בּוֹ נִלְמַד לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה
הָאֲדָמָה הַקְּשׁוּחָה
תִּהְיֶה לְחוֹל בּוֹהֵק
בְּלִי נוֹפְלִים בַּמַּעֲרָכָה
שֶׁל מִי עַכְשָׁיו צוֹדֵק
וְלֹא תִּהְיֶה יוֹתֵר שְׂריֵפָה
וְלֹא יִהְיוּ יוֹתֵר קְרָשִׁים
וְגַם אֲנִי
וְגַם אַתָּה
נִהְיֶה טִיפָּה פָּחוֹת קָשִׁים

מֵהַמָּקוֹם בּוֹ נִלְמַד לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה
יִידָּלֵק אוֹר בַּחֲשֵׁיכָה
וְחוּלְשָׁה גְּדוֹלָה תִּהְיֶה לְכוֹחַ
מֵהַמָּקוֹם בּוֹ נִלְמַד לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה
וְעוֹד יוֹתֵר,
מֵהַמָּקוֹם בּוֹ נִלְמַד
לִסְלוֹחַ.

(מתוך ׳טיוטה של אושר׳)

מי שמכיר אותי

ממש טוב

יודע מי אני...

שאין בי רוע בכלל ולא כעס ולא טינה..

(ועשו לי רע)

ורואה תמיד את טובת אחרים.

אם פגעתי אני חופרת לעצמי ומתייסרת..

מייד מבקשת סליחה ומתנצלת.

הסליחה פה היא לעצמי..

שמנעתי מעצמי

דברים שרציתי ופחדתי...

שהכאבתי לעצמי 

פיזית ונפשית.

היום אני יותר שלמה

סולחת לעצמי

מתחרטת על הרבה דברים...

מקבלת אותי בחיבוק..

עם הטוב

עם הרע..

עם הסטיות

עם הדפיקות שבי..

שמחה על האנשים שלצידי

משאירה רק טוב לידי...

אני מקטרת לגרוש שחנוק לי

ולא יכולה להיות סגורה.

הוא יודע, מכיר..

ואז מרצה לי כמה דק בוואטס...

אשתדל, אמרתי..

ילדה טובה..

אה? מה?

את כזו .. לא סותר שאפשר להיות ילדה טובה ורעה...

ישר מסיתה את השיחה לנושא אחר...

"את לא נראית חולת קורונה"...

דיי כבר לחטט עם הקיסם...היא מקניטה אותי ..

:" אני רואה סרט קורונה"..

"את תשתגעי..."

-יותר מעכשיו?

רציתי כלוב... קיבלתי...

ימתבודדת...

הגרוש:"את נשלטת? תראי כמה הכנסת לבידוד..

        בקלות שולטת...."

טוב..

אחרי שזיינו לי את האף אנאלית....(בגלל הסגר ו המצב....)

הוכתרתי כקורונאית...

נכנסת לבידוד..

הכנסתי כמה משפחות לבידוד...

אמממ לא יותר מידי...

אחרי הבידוד אזדקק לכותונת הזו של המשוגעים(רק אומרת...)

אז בכי... כרגיל (כי אני לא יכולה בלי דרמה...)

קיבלתי עציץ מהבנות בעבודה

אמרו לי להתקשר כל שעה 

רק אם אני עומדת למות...

(אם אני מתגעגעת אליו זה נחשב פיקוח נפש לא?)

היחיד שכעס זה הגרוש...(טוב אני תמיד מעצבנת אותו...)

לא יכולה לרוץ בחוץ...

הספורט עובר לבית...

וכנראה אחפור למישהו.. או מישהם...

לא יכולה להיות סגורה...

זה טוב בתור סדיזם לא?

הצילו...

מישהו...

אנשים השתגעו

עולם משוגעע

אין אויר...

אני?

רק רוצה חיבוקקק...

תעצרו את העיר אני רוצה לרדת!!!