נרקומנית של מילים

מה קורה פה?

מה קורה לנו?

הכל משתגע

הכל הופך וירטואלי

שיחות בזום

ישיבות זום...

לא, לא בשבילי...

מרגישה את השיגעון 

מטפס לו לאיטו...

משתגעת...

מתגעגעת לאנשים שאוהבת...

מידי פעם היא צצה

המאזו שלי

ואני מצליחה לרסן אותה

היום שוב ביקרה אותי

ישבה וצרחה

רקעה ברגל

כמו ילדה..

התגברתי עליה.

יצאתי לריצה 

3.5 קמ..

מי אלופה??

נפילה...

ודמעות של כאב

על טיפשות

על החיים

על מתים

על בדידות

על כאב שבלב..

לרגל השנה החדשה

אני מבקשת להסיר מעליי וממני

כל שביב של געגוע

אל אלו

שכבר מזמן

נשכחתי מליבם...

        שירי מיקה

שתהיה שנה טובה

יותר מהקודמת

שנלמד דברים חדשים

שנהנה ונחווה

עצב ושמחה

כאב ועונג

מסודרת לסגר

מוסיקה -יש

ספרים- יש

אלכוהול - יש

ויברטור חדש - בדרך

יש לי בקשה, בבקשה;
אל תשפטו את החיים שלי מהבית שלכם,
ולא את החלומות שלי בשינה שלכם.
תפסיקו מודאגים לגבי הדרך שבה אני בוחרת לחיות את חיי,
ותתחילו להיות מודאגים מזה שאתם בכלל מתעסקים,
בחיים של אנשים אחרים.
כי אתם,
אלה שלא מספרים את האמת על עצמם?
לא יכולים להסתובב בעולם ולספר 'אמת'
של אנשים אחרים.
בטוחים שתצליחו לגרום לתמונה שתלויה לכם על הקיר להיות ישרה,
בזה שתגידו לכל השכנים שלכם שהתמונות שלהם עקומות.
כולם חושבים על איך לשנות את העולם נכון?
אבל אף-אחד לא חושב על איך לשנות את עצמו..
כי זה הכי קל לשפוט ולבקר יצירת אומנות,
אבל זה הרבה יותר קשה לבצע אחת.

אז אתם ממהרים לשפוט,
רק כדי לא להישפט בעצמכם.
אבל כשאתם שופטים אחרים, אתם לא מגדירים אותם;
אתם מגדירים אתכם.
ולכבות נרות של מישהו אחר,
לא יגרום לשלכם לבעור חזק יותר.
תזכרו את זה.

אז זה לא משנה לי מה אתם חושבים עליי.
מה שחשוב לי באמת,
זה שאני יכולה להסתכל במראה,
ולאהוב את מי שאני רואה.
ואתם, מה איתכם?
אתם יכולים להגיד את אותו הדבר על עצמכם?

מתוך יומנה של
זורחת לי השמש מהתחת ღ

ויהי שקט בבית...!

אחרי שמחקתי חצי אנשים מהפון

וניפיתי אנשים לא רצויים

ושואבי אנרגיה..

לא זקוקה לאישורים מאחרים

רק מעצמי.

וכבר לא זקוקה לצומי פה..

מתרכזת במה שחשוב לי.

גאה בי

במה שאני

והפכתי להיות.

ונהיה שקט בבית...!

תכף חגים...

והמחנק בגרון

כי שבת - חג-שבת

וראש השנה בלי הילדים

וכנראה סגר...

והגוש הזה בגרון... פאקקקק

שונאת חגיםםם...

כבר לא בורחת ...

מתמודדת עם הכאב...

יקירתי,
אף אחד לא יודע מה עברת,
או מה עיניך הקטנות והיפות ראו.
אבל אני יכולה להרגיע אותך;
כל מה שעברת? זה מאיר ברוחך.
אז את לא צריכה להסתתר יותר,
את לא צריכה לשים על עצמך זהות של חזקה.
מותר לך לתת מקום גם לחולשות שבך.
כי את ראויה לאהבה,
קודם כל מעצמך.

אז תשחררי בבקשה,
תשחררי את הרצון בשליטה.
היום בו תרפי מהרצון הזה, יהיה היום בו תהיי חופשיה.
היום בו תפסיקי לחפש וודאות, יהיה היום שבו תמצאי שלווה.
תשחררי כבר את המאבק הזה שלך בעצמך,
ותנשמי לרווחה.
תרגישי את הכאב הזה במלוא הדרו;
בלי לתייג אותו, בלי לפרשן אותו.
בלי לנתח כל הזמן את מה שאת מרגישה..
כי בזה, אין ספק שאת טובה.

תשחררי את המילים, את הסיפורים;
את הניסיונות להבין מה בדיוק קורה לך.
תרפי מהדפוסים, תרפי מכבלי הזמן,
הם רק מתעתעים בך.
תני ליציבות שאת כל-כך מחפשת להתפורר,
כי היא מעולם לא הייתה;
תני לאשליות להתמוסס, תחזרי להוויה.
תני לכאב הזה לפרק אותך לרסיסים,
ותצאי מתוך המסע זה הזה חדשה.
אל תבזבזי את הזמן שלך בהסברים,
או בלנסות להוכיח את עצמך בפני אנשים אחרים;
גם ככה אנשים ישמעו, את מה שהם רוצים.

אני מבטיחה לך, הכאב יעבור,
ובמקומו תגיע צלילות נצחית..
אז הגיע הזמן שתבחרי אחרת,
תבחרי להיות אחת עם החיים.
כי את נצחית, את ניצוץ אלוהי!
את יכולה, ואני מאמינה בך.
את נועדת לגדולות, נועדת לעשות קסמים;
את אהבה בהתגלמותה.
אז לעולם אל תשכחי אותה.
ואל תכופפי את עצמך,
אל תנסי להפוך את עצמך למשהו הגיוני.
כי הנשמה שלך היא לא טרנד, ולא אופנה;
היא ייחודית, והיא אך ורק שלך.

תיקחי הפסקה מהחיים,
תצאי לחופשה מההרפתקה.
תני מקום לחולשות שלך, לשברים שבך.
כי את שלמה, בדיוק כפי שאת.

מתוך יומנה של
זורחת לי השמש מהתחת ღ

כשאת מחייכת

 זה מהעיניים או מהשפתיים?

אל תנסו לשנות אף אחד...

חפשו נשמות שדומות לכם מההתחלה..

הזוי כשאנחנו יחד

אין חשיבות לזמן ולשעה

הזמן עף לי איתו...

הבית מריח ממנו

הכרית שלי מריחה ממנו..

והלב מתגעגע..