סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נרקומנית של מילים

כותבת בשבילי
כותבת את עצמי...
לפני 4 שנים. 5 בספטמבר 2020 בשעה 10:41

שום דבר לא יפה יותר מאשר לאהוב מישהו שבונה לך בית בליבו...

 

לפני 4 שנים. 4 בספטמבר 2020 בשעה 20:26

לפני 4 שנים. 4 בספטמבר 2020 בשעה 3:22

לפני 4 שנים. 3 בספטמבר 2020 בשעה 19:46

בשביל לא לטעות

נראה צריכה גאג באופן תמידי...

אוהבת לרייר...

 

 

 

לפני 4 שנים. 3 בספטמבר 2020 בשעה 14:11

לב שבור הוא לב שלם:

אתה לא נרפא מהטראומה.
אתה פשוט מכיר את עצמך,
כמו גם את החיים עצמם.

ואתה פונה אל המקום הפצוע.
אתה שוטף אותו בתשומת לב,
בתשומת לב רוויה באהבה.

ואולי הפצע תמיד יהיה איתך.
אולי תמיד תלך עם הכאב.
אבל כעת, אתה עוטף אותו.

הכאב לא אוחז בך.
אתה מכיל אותו,
הוא לא מכיל אותך.

הוא לא שולט בך עוד, הפצע.
כי הוא ספוג במודעות עכשיו.
ספוג בך. אהוב עליך.

אפילו מוערך על ידך.

אתה לא נרפא מהטראומה.
אתה מוצא את הריפוי שלך
בתוך הטראומה.

אתה מוצא את עצמך
בתוך הליבה המקודשת
של הטראומה.

אתה הוא זה שנוכח תמיד.

זה שיכול לשאת
אפילו את הרגש
האינטנסיבי ביותר.

ולשרוד.

אתה השלם.
האינסופי.
החזק.

הטראומה עצמה
הופכת ערוץ לאלוהים.
אל המוחלט.

אל המקום הבטוח שלך.

ואז תבכה מתוך שמחה,
ואז תבכה מתוך עצב,
ואז תבכה מתוך הקלה,

ואז תקרא בהתגלות:

"כן אני שבור,
אבל אני שלם!!"

מאת: ג'ף פוסטר 

 

 

לפני 4 שנים. 2 בספטמבר 2020 בשעה 17:17

לפני 4 שנים. 2 בספטמבר 2020 בשעה 13:33

אחרי יומיים עבודה יחד היא אומרת לי

שהכי היא אוהבת אצלי את הישירות והכנות...

לכי תגידי כמה זה דופק אותי לפעמים..

לפני 4 שנים. 2 בספטמבר 2020 בשעה 3:51

שוב לילה ללא שינה

ומחשבות..

 

 

 

לפני 4 שנים. 1 בספטמבר 2020 בשעה 19:13

 שטן בדמוי מלאך....

 

לפני 4 שנים. 1 בספטמבר 2020 בשעה 16:41