לפעמים כדי להעריך את מה שיש לנו אנחנו יכולים לעשות רק כשאנחנו בחוסר. כשפתאום אותו דבר נגמר או נעלם.
וכך גם את.
נעלמתי מאתר הזה לכמה חודשים טובים, ולא סתם.
הרגשתי שאת מילאת את כל מה שהיה חסר לי. הרבה מעבר לסקס וחיבור מיני, שהיה מדהים כשלעצמו.
הצחוקים שלנו, השטויות שלנו (טוב, בעיקר שלי).
וזה שזרמת עם השטויות שלי, שזה לגמרי לא מובן מאליו.
כמה דברים למדתי ממך..בחורה מבריקה שופעת עצות טובות כשהייתי צריך אוזן קשבת.
לא רק מבריקה, מבריקה וצנועה. שזה עשה לי את זה יותר מהכל. כדי להבין מי את ומה את הייתי חייב להכיר אותך תקופה, את לא מנפנפת בהישגים בקריירה ובחיים האישיים שלך בשום צורה. ויש הרבה כאלה.
זה כבש אותי.
עכשיו את כבר לא כאן. לא לידי.
מרגיש את החוסר שלך.
כאב לי לראות איך את דועכת אחרי הפציעה בגלל הילד הדביל הזה על האופניים החשמליים..איך טיפש אחד ככה ברגע הפך לך את החיים.
פציעה עקשנית שלא מרפה. שמשפיעה גם מנטלית ולא רק פיזית.
לפעמים אני רק רוצה לחבק אותך חזק חזק אליי ולהגן עלייך מהעולם הזה.
בלי לדבר. בלי לעשות עוד משהו מעבר.
רק לעמוד איתך ככה ולהכיל אותך.
מתגעגע אלייך. ממש.
❤️
