רצוי מול מצוי.

תבלעי אותה כרגיל,

ותתקלי בפרופיל הכלכך מעליב.

שגם אחרי יותר משנה הוא עדין מחפש.

אז למה צריך אותך בעצם?

למפגש מיני, אולי חד פעמי,

אולי קבוע. 

תלוי בכימיה.

לא חייב להישאר נטו מיני.

העיקר שיהיה כייף ומעניין. 

♡

אומרת שהכל טוב הכל סבבי, אפילו מאוד זורם. 

נראה כאילו החיים שבו למסלולם,

אך לא. 

ממשיכה במשחק, מציבה מטרות, עובדת.

אבל מוצאת את הדרכים לפסי רכבת בלי הגדר, בוהה בהם מספר דקות.

חיוך ועצב מתגנבים ללב.

תמשיכי ככה, כאילו הכל בסדר.

תמשיכי אין טעם לחלוק מחשבות.

תשתגעי בתוך עצמך, אל תשגעי את כולם.

תשכיב אותי לישון, חבק אותי ותגיד שהכל יהיה בסדר.

מודה באימפריה לא הכל מושלם.

ההתמודדות קשה, מפרקת לגורמים,

מחייבת להוציא את הקרביים,

מחזיקה את עצמי כמו בשלשלאות 

לא להתפרק.

זה שווה את זה, תזכירי את זה לעצמך.

פתאום נופל  גל של עצב, לא ברור מעין.

הראש מתחיל להתמלא במחשבות באמצע שום מקום.

לא מריץ שום תסריט, רק עובדות.

 כמה זמן תוכלי לחיות ככה?!

הסטירה הזאת מגיעה משום מקום,

משהו מחלחל פנימה.

העיניים פקוחות, איך את לא מאושרת בסיטואציה הזאת?

מכירה כמה שהיו מוכנות להחליף איתי,

ואצלי רק הדמעות עומדות בעיניים.

מתי היית ממש מאושרת בזמן האחרון? - היו כמה רגעים כאלה.

אבל ברובם,

פשוט לא רוצה להמשיך.

החפיסת שוקלד לא מעודדת אותי כלל.

תתקלחי, קומי יש לך מה לעשות היום.

שקופה.

לא בא לי להמשיך,  כמו שק תפוחי אדמה שנרקב

-ישנת המון, לא הגיע הזמן לקום?!

אין ברירה. 

למה הלכת לישון כלכך מוקדם?

לא היה לי כוח. העדפתי לישון.

החלטתי לזייף.את היום הזה,

לחייך, להצחיק , להוסיף את הציניות.

לתפקד כרגיל, לא לשמוע את המשפט:

" יש מתח באוויר, תוכלי למתוח את החיוך שלך טיפה?"

"Fake it till you make it"

זה לא עובד,

לזייף לא עובד על לשנות רגשות,

לצחוק  צחוק מתגלגל ,

לחייך, "לשמוח".

איזה כייף לזייף.

זה לא עובד.

שינה זה יעיל יותר.

בלישון - לא צריך מסכות וזיופים.

-" סליחה, יש פה סירה אולי?"

- "אבל למה את צריכה סירה? את בחוף מבטחים."

-"גלגל גומי?"

-"אין, בחוף גלגל."

-"מה יש פה?"

-"שמש, ים, אננס, מוזיקה,אנשים טובים"

-" ואיך יוצאים מפה?"

- "מה רע לך פה? המוזיקה, האנשים, השקט?".

מבוך חסר מוצא זה מה שהחוף הזה.

חול ומים.

לא בא לי להיות פה יותר,

לשמוע,להקשיב, לחייך, ואת כל ההצגה הזאת.

מה הבעיה בפשוט למות?

רוצח יקר, אל תפסח עלי,

אני פה.

עוזב את כל אלו שרוצים להמשיך לחיות,

אני לא אז בבקשה קח אותי.

אני נרדמת , מחכה שהמוח ינתק את עצמו.

קצת לקחתי יותר מיידי כדורים,

שילבתי אותו עם אלכוהול.

בקושי קמתי.

אני לא יכולה לספר לו עד כמה רע לי,

או על מה אני חושבת.

תשומת לב כזו תמיד עשתה לי רע,

אז אני שותקת.

מחכה לצלול עמוק בשינה.

לפעמים בא לי לקחת חבילת כדורים ופשוט לפרק אותה.

רק בשביל להפסיק להיות אני,

בשביל לטבוע בלי שאלות.

לא מה יהיה מחר.

לא מה היה אתמול.

פשוט לטבוע בתרכובת האינסופית של הכדורים.

איך אני אוהבת לעצום עיניים...