צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

גשושית

ספירת מלאי חלקית, גסה וזמנית
לפני שבוע. 18 באוק׳ 2021, 18:43

בואי נשים את הקלפים על השולחן.

את באמת לא שווה הרבה.
גרוטאה אנושית. מקולקלת. פגם.
את יודעת את זה, אני יודע את זה. כולם חשים בזה. גם האפסים האחרים.
וזה לא שלוקח להם יותר מדי זמן להבין, אז למה לך להתאמץ בכלל? למה לנסות?
את עושה מה שאת יודעת. מה שבטוח.

בואי.
תהיי זונה.
ואני לא מתכוון לזונה של הביוקר.
תהיי זונה של הבקצת.

את לא צריכה להרשים אף אחד בשביל הכמה שקלים שאני מציע לך.
את לא צריכה לדעת להזדיין, לא לדעת למצוץ, לא יודע מה יש לך בראש שאישה עושה, פיתוי, תשוקה וכל השטויות האלה שלמדת איפשהו מאחרות שלא יודעות. לא.
תהיי בובת מין. בלי הבעה, בלי יוזמה, בלי עניין.
פשוט תשכבי שם, או תכרעי. תעשי מה שאומרים לך.
בלי להט, בלי מיומנות. זה לא מבחן.
לא מעניין אותי אם את זיון טוב או לא.

אני פשוט אשתמש בך עד שימאס לי, ואז אדחוף לך כמה שקלים לתיק, ואראה לך את הדלת.
למה לי? ראי בזה שירות קטן.
מערוף שאני עושה לאנושות הפגומה.

נשמע משחרר נכון? לשרת מישהו בלי ציפיות ובלי מתח. לא?
טוב, צריך להתחיל ממשהו.
ואחרי שזה יהיה בחוץ, בעולם האמיתי, אולי יצמח ממך משהו אחר.
אולי, ואולי לא.
אבל זאת כבר רומנטיקה.

לפני שבוע. 18 באוק׳ 2021, 15:57

עוד מעט ירד פה גשם,
שחור, אלים, רעשני.
ויטביע גם יטביע,
מה שטוב, שקט וסבלני.

 

עוד מעט ירד פה גשם,
שחור, אלים, רעשני.


עוד מעט ירד פה גשם.
גשם מקומי.

לפני שבוע. 15 באוק׳ 2021, 10:02

"הבעל עברית רצוצה" – סט לשוני קשיח, מורכב מצירופים קבועים. אנאלוגי.

"בעל העברית הרצוצה" – מבנה לשוני גמיש, מורכב מאבני בניין הניתנות להחלפה. דיגיטלי.

 

ואני רואה את זה הרבה כאן. "השליח פיצה", "השולט אכזר", "הכלבת זרע".
סטים לשונים קשיחים.


קחו למשל את "הכלבת זרע". התפקיד שלה מאד ברור ולא משתנה.
בעולם האנאלוגי הזה, יש כלבות זרע, ויש אנשים שאינם כלבות זרע.
כדי לייצר מודעות לכלבה שהיא, לדוגמא, כלבת תחת, צריך לייצר סט קשיח חדש, ששוב מחלק את העולם בצורה בינארית לשחור ולבן.

 

בניגוד ל"הכלבת זרע", "כלבת הזרע" היא כלבה, שיש לה שימוש (זרע).
היא יכולה להיות כלבה גם בלי לזלול זרע, ובמקביל יש גם זרע בעולם, שאינו נצרך על ידי כלבות.
זהו עולם גמיש, ומודולרי. הוא מורכב מהרבה צירופים שונים. יתרה מזאת, אם ימצא שימוש חדש (לדוגמא: תחת), הוא יכול להיות מצוות גם לכלבה, וגם לאנשים שאינם כלבה.
זוהי גמישות מחשבתית.


ואי אפשר שלא לחשוב שאולי המחשבה נמשכת אחרי השפה, ומי ששפתו רצוצה, אנאלוגית וקשיחה, כך גם מחשבתו, רעיונותיו, ותובנותיו.
האפשר לחשוב מחשבה שאין לה מילים המגדירות אותה?

 

האם זהו שורש הסלידה שנשים מפגינות מבעלי שפה רצוצה?
האם השפה מעידה גם על כישורי ההתמודדות והאדפטציה?
במילה אחת: כן.
בשתי מילים: כן, אדוני.

 

אני הייתי D, עם הרהור מתנשא של בוקר שישי של אחרי הנקיונות ולפני השוק.

לפני שבוע. 14 באוק׳ 2021, 16:56

- פה גדול....
-
- טוב, לא כזה גדול...

לפני שבועיים. 12 באוק׳ 2021, 7:16

מגיע לי מזל טוב!
כבר שלושה שבועות אני יבש לגמרי*.
ואיך חוגגים כזה הישג, אם לא עם איזה בירה טובה?
לחיים!

 

 

 

פלויינק!

 

 

*חוץ מהפעם הזאת עם לולה, כי ראבאק, לפעמים פוגשים אחת כזאת חמודה, שרוצים לראות אם היא באמת חמודה (נשארת חמודה גם על אלכוהול), או סתם חמודה כשאין תחרות בסביבה.

 

לפני שבועיים. 9 באוק׳ 2021, 8:31

סוס אחד נכנס לבר.
הברמנית עושה לו "הי, איך אפשר לעזור לך?"
הסוס שותק.
הברמנית עושה לו "יאאא, איזה כיף. תמיד חלמתי שיכנס לפה סוס מדבר. חחחחחחח."
הסוס מסתכל פה, מסתכל שם, ושותק.


הברמנית עושה לו "איזה מגניב אתה. זה ממש רגע קסום בשבילי! ידעתי שיום אחד תגיע!
כולם פה כאלה משעממים, או סתם אנשים מדברים, או סתם סוסים שותקים...."
הסוס ממשיך לשתוק, מחרבן על הרצפה, ומסתלק.

 


אפילוג:
בשלושת החודשים הבאים, הברמנית מעלה כל שעה פוסט על איך היא מתגעגעת, ושהיא בוכה, שבורה, אין לה כוחות, ושהיא בוכה, והלב שלה מרוסק וכמה היא התרגשה לראות את הסוס הקשוח הזה שותק מרוב שהוא פחד מהרגשות שלו כלפיה, ואיך הוא הסתכל כשהיא בכתה, ושהוא שקרן, ושהיא בוכה, ואיזה אפס הסוס הזה ששיחק לה עם הלב, ונכנס לה לתחתונים, אבל לא לראש, וכן ללב, וכן לתחת, ואולי גם קצת לראש, אבל קודם, לפני התחת, אבל לא לפני התחתונים, ושהיא בוכה, ולב ואהבה.

כך שלושה חודשים של פוסטים, שלא נגמרים עד שסוס חדש נכנס לבאר.
אולי אפילו זה אותו סוס.

לפני שבועיים. 8 באוק׳ 2021, 7:52

פעם בכמה חודשים בערך אני אוסף את כל מה שהצטבר בפריזר ומכין נזיד.
עצמות, שאריות נקניק מעושן לא ברור, חתיכת שומן כבש ששמרתי ולא השתמשתי, חצי חבילת כרוב ניצנים, שאריות למונגראס, איזה ציר שלא תמיד אני זוכר לכתוב עליו מה הוא, הדבר הזה החום בשקית ההקפאה, ראשים של שרימפס.
כל מיני דברים מוזרים.
הנזיד הזה תמיד יוצא מעניין, ולרוב גם אכיל.

בכלוב אותו דבר.
פעם בכמה חודשים אני משועמם עד כדי שאני חוזר לכל האדומות המוזרות:
פניות תמוהות של כל מיני טיפוסים לא ברורים, כאלה בלי פרופיל, כאלה שבהודעה הראשונה כבר מניחות שאנחנו בעיצומה של היכרות בת שנים ושיש לנו כבר הומור משותף ופרטי, מסרים אידיוסינכרטיים, הצעות משונות, בקשות פריווילגיות חסרות בסיס, הזמנות לקבלת הצעות, "הי".
יושב כמה דקות וחוזר לכולן.
גם מהנזיד הזה לפעמים יוצאים דברים מעניינים.

אני פשוט שונא בזבוז.
אולי זאת גם אופטימיות.

לפני 3 שבועות. 4 באוק׳ 2021, 13:32

היא כל כך מתוקה שכמעט כואב הלב.
בקושי בת עשרים, וכבר יש לה קמטי צחוק בצידי העיניים. כל הזמן מחייכת.
וקוסית לגמרי. מתוקה מתוקה.
ופשוטה.

פעם הייתי מפתה אותה. לבטח.
כי אני לא אשקר לכן, זה כיף להשחית מישהי כל כך תמימה ומתוקה.
לעצב אותה. להראות לה שהיא חיה.
אבל ככל שהצד הדאדי בי צומח, אני שם לב שיש פער רצוי ביני לבין הילדה.
וזה לא חייב להיות גיל. מכיר צעירות שבנשמה הן זקנות. גיל העמידה במינימום.
זה שהתודעה הזכה והפשוטה התחילה להוריד אותן מהשולחן עבורי.

אני מדבר איתכן על בחורה שהרגע השתחררה מהצבא.
שהסיפור הכי דרמטי שבאמתחתה הוא איך פעם כמעט טיפסה על הגדר של כלוב הדובים בגן החיות. וברור שהיא מעוררת בי רגשות אבהיים. כל בחורה שאינה פמיניסטית לוחמנית עושה לי את זה. הקטע החדש הוא, שהאבהיות הזאת אינה מינית. או יותר נכון, היא נוכחת בהיעדר תשוקה.

אז בואו, זה לא שלא הייתי מזיין אותה בתיאוריה. אבל כשאני איתה אני פשוט לא רואה את זה קורה.
והיא דווקא שולחת לי סיגנלים. מתעניינת בצבע העיניים שלי, מחמיאה לי, נוגעת.
אפילו "אתה מזכיר לי חבר טוב של אבא שלי".
לפני שנה הייתי לוקח אותה לוואחד מסע.

אגב, גם מהקצה השני של הסקאלה זה נכון.
גירל, מבחינתי, לא יכולה להיות יותר מדי מתוחכמת. ותמיד אני מתפלא כשאני רואה פה כל מיני בנות 57 נשואות שמחפשות דאדי. שיהיה להן לבריאות והכל, אבל אני מרים גבה.
כמו כל הדאדיז בני ה-27.
איך אפשר להיות דאדי אם אין לך ילדים? משחק, פנטזיה, אני מבין, אבל גירלז בדרך כלל ממש צריכות את הדבר האמיתי. הצורך הזה יותר עמוק, לדעתי, מהצורך של נשלטת להישלט.
פחות יכול להיות מסופק משעשוע. יותר תלוי בפרטנר.
כי נשלטת יכולה לבנות שולט בדמיונה בקלות. מאפס.
וגירל ניזונה מהמציאות נטו.

הרי כי כן, כדי שהדינמיקה תהיה אותנטית, צריך איזשהו פער.
לא גדול מדי, ולא קטן מדי.
בשורות רעות לגירלז.

אגב, אולי בסוף בכל זאת אפתה אותה, כמו העש מהפוסט הקודם שלי, הכל תלוי בהאם יהיה אור בחלון.

לפני 3 שבועות. 2 באוק׳ 2021, 7:27

סימפ שמנסה להיותך מכיל, מוצא עצמו מוכל על ידי זה.
אפס שמנסה להיות שולט, מוצא עצמו נשלט בידי זה.

צועק ציניות בפנים מתוק.
צועק מתיקות בפנים מריר.

צועקת זונה, חסודה. שותקת זונה, זונה.
מי שמנסה לאהוב, בסוף נאהב.

לפני 4 שבועות. 29 בספט׳ 2021, 9:35

ארצות הברית,
אופקים,
אני,
אגו,
את.