חיי המין של כלבים

כלבה היא חיה בעלת מיניות מחזורית, שאינה תלויה בעונה, וזאת בניגוד להרבה מחברותיה (סוסות, חתולות, כבשים,
ציפורים…) ובדומה לבני אדם ודרבנים. אצל הזכר אין מחזוריות והוא מוכן לפעולה תמיד, בדומה לרוב הזכרים בעולם.
המחזור של הכלבה הוא מחזור של ששה חודשים בממוצע: בערך פעם בחצי שנה הכלבה מתייחמת. הייחום מתחיל
כאשר סדרת ביציות שהבשילו בשחלות מרגישות שהן בשלות מספיק. הביציות יוצאות מהשחלות בצורה די אלימה,
ומשאירות את השחלה פצועה ומדממת. זהו המקור של דם הייחום. אין לו כל קשר לדם וסתי של נשים, פרט למקום
ממנו הוא יוצא.



הדימום (שלא תמיד חייב להופיע) מבשר את תחילת הייחום, וסביב יום הדימום הראשון יוצאת הזמנה פומבית לכל הזכרים ברדיוס של קילומטרים שכדאי להגיע. להבדיל מחברתה החתולה, הכלבה לא צריכה להשפיל את עצמה ביללות מביכות. הכלבה מפרישה ריח חזק מאד, אבל לא לאף שלנו. רק כלבים מרגישים בו. חוש הריח של הכלב כל כך מפותח, עד שהוא מסוגל לזהות כלבה מיוחמת באמת ממרחק של מספר קילומטרים.

שלב זה של הייחום מכונה ‘‘פרו-אסטרוס‘‘ והוא נמשך כתשעה ימים. הכלבה מושכת זכרים, אבל לא נותנת להם לעלות עליה. זו התנהגות לא יפה, וייתכן שהיא המקור למילת הגנאי “bitch”, שפירושה כלבה. אתם בוודאי תוהים מה ההיגיון שהטבע משקיע כל כך הרבה כימיקלים, בשביל ליצור חבורת כלבים מתוסכלים, המתרוצצים סביב הנקבה כמו שוטים, ולא מצליחים לעשות כלום? ובכן, זו הדרך של הכלבה להבטיח שרק זכרים מוצלחים יזכו להיות אבות לגוריה. אם תרצו, הכלבה מנצלת את הפרו-אסטרוס לברור את המוץ מן התבן. הכלבים רבים ביניהם ורק החזקים ו/או הערמומיים ביותר יצליחו להזדווג עם הכלבה.

לאחר ימי הפרו-אסטרוס, הכלבה מפסיקה להתגרות סתם, ומוכנה להזדווג. לעתים קרובות הדימום מפסיק ונשארת הפרשה דלילה יותר בצבע קש, אך הדימום יכול להמשיך מבלי להשפיע על המשך העניינים. הכלבה מחזרת אחרי הכלבים על ידי הצגת האחוריים והסטת הזנב. בשלב זה, הביציות כבר התקדמו במורד קרני הרחם שם תתרחש ההפריה. הביציות חיות למשך כחמישה ימים והזרעים כ- 11. לכן, לא חייב להיות תאום מדויק בין מועד הביוץ למועד ההזדווגות על מנת להשיג הפריה. תקופה סוערת זו נקראת תקופת ה‘‘אסטרוס‘‘, והיא נמשכת כתשעה ימים, מה שנראה לבעלים כמו נצח.

כלבים אוהבים להזדווג בתנוחת כלב. בזמן ההזדווגות הפין של הכלב לא ‘‘נעשה אדום‘‘. הוא תמיד אדום, אלא שבימים כתיקונם הוא חבוי בצנעה בתוך נדן הערלה. בזמן הזדווגות הוא נשלף ונגלה לעין. חלק מהזרע מוחדר לנרתיק בזמן ה‘‘פמפומים‘‘ המביכים של הזכר כשהוא רוכן על הכלבה מאחור. אולם האקשן האמיתי מתחיל אחר כך. הפין מתמלא בדם בצורה כזו, שלא ניתן להוציא אותו מבלי לגרום נזק לאחד מבני הזוג או שניהם. בשלב זה הזכר מעביר רגל אחת מעל גבה של הנקבה והם נשארים ‘‘מחוברים‘‘, טוסיק לטוסיק. מי שמנסה בשלב זה ‘‘להפריד אותם‘‘ על ידי התזת מים ופטנטים אחרים, אני מאחל לו שיתיזו עליו בזמן שהוא מזדווג. הדבר מסוכן לשני בני הזוג, וחסר תועלת. יש להניח לכלבים לנפשם ולתת לטבע לעשות את שלו. שלב החיבור עשוי להמשך עד שעה! בשלב זה מוחדר רוב הזרע, ואחריו די בטוח שתהיה הפריה.

לעתים קרובות כלבה תזדווג עם יותר מכלב אחד במהלך הייחום, ואין זה נדיר שבשגרה גורים אחד יהיו גורים של כמה אבות שונים.

ההריון בכלבה נמשך כ- 63 ימים. בששת השבועות הראשונים הגורים מתפתחים אולם לא כל כך גדלים. בשלושת השבועות האחרונים הגורים כבר כמעט מוכנים, והם רק גדלים. לכן, יש להעביר את האימא למזון עתיר אנרגיה (מזון המיועד לגורים) החל מהשבוע השביעי ועד סוף ההנקה. אני ממליץ לתת לכלבה חיסון משושה בשבוע השישי. זה ייתן לגורים הגנה טובה יותר בשבועותיהם הראשונים.

ניתן למנוע הריון עם או בלי מניעת ייחום. מניעת ייחום ניתן לעשות בטיפול הורמונלי (לא מומלץ) או בניתוח עיקור (מומלץ). מניעת הריון בזמן ייחום נעשה על ידי שמירה על הכלבה. דבר זה מאד קשה, וכרוך במלחמה מתמדת למנוע מהכלבה לברוח ולמנוע מהזכרים לבוא. אם יש ‘‘תאונה‘‘, ניתן לגרום להפלה מלאכותית על ידי זריקה, אך זה לא תמיד מומלץ. היא צריכה להינתן כ- 15 יום מיום התאונה.

ניתן למנוע התנהגות מינית אצל זכרים על ידי ניתוח סירוס. מומלץ במיוחד למי שלא מעונין שכלבו ישוטט, יברח, יעלם, יידרס בדרך לאירוע ייחום או יסתבך בקרבות עקובים מדם עם מתחריו.

במאמר העוסק בחיי המין של הכלבים, חשוב מאוד לציין את אלפי הגורים המתים מדי שנה בגלל שאין להם בתים. אם הכלב או הכלבה שלכם אינם מיועדים לרבייה, יש ללכת להתייעץ עם הוטרינר על ניתוח עיקור או סירוס.