צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

קפוץ מהגלגלת

טקסט פוליטי עם ראבק
לפני 4 ימים. חמישי, 10 באוקטובר 2019, בשעה 03:59

בא לי שהיא תבוא אלי.

בא לי שתישן אצלי. 

שנקום בבוקר. שנשתה קפה בחצר. 

שנאכל ארוחת בוקר באיזי. 

שניתן סיבוב במקלחת.

שנצא ליומנו וניפגש שוב בערב.

אבל גרוש.

והילדים. 

ולא יודע איך להכיר להם.

והם בשניה שאציג, יבינו. 

כי מעולם לא הצגתי מישהי.

ולפעמים זורק משפט פה ומשפט שם.

סתם משפטים. תמים. כאלה בסגנון של:

כן, היא ידידה טובה שלי. לפעמים מדברים. לפעמים שותים קפה יחד. יש לי מלא ידידות. נשים זה עם חכם. 

ואז עולים המשפטים כמו כן, אבל אתה לא תתחתן שוב.

והאוצרות האלה מחייכים אותי. התום. למות מאהבה. 

אז אני מעדן. מחליק. מחליש. מצניע. נזהר. 

אני מבין. הגיל עוד רך מידי. 

 

אבל וואלה. היה בא לי לישון איתה הלילה. 

לפני שבוע. ראשון, 6 באוקטובר 2019, בשעה 02:44

אהבה אמיתית זה להכיר אדם 

לא לבקש לאחוז בו

להגיד לו שיבוא להישען כשמזדמן

וכשהוא בא

להעניק להעצים ולחוש מעוצם

 

החופש לאהוב 

לפני שבוע. ראשון, 6 באוקטובר 2019, בשעה 02:07

על הזין שלי

מי שאוהב חורף הוא שמן או מדוכא

 

רק קיץ

סעמאק

לפני שבוע. שבת, 5 באוקטובר 2019, בשעה 08:27

קיצור, אז הגעתי לדאנג׳ן.

באתי עם מישהי. נראית עולם.

יושב איזו דמות בכניסה.

חזות של טרול.

שמן.

עם שרבוב שיער פנים שנע בין כוס לא מגולח

לבעיות חרדה והקרחות.

חולצת בזאר לגופו.

כפוף.

עייף.

מיוזע.

והטרול מביט בזו שאיתי.

אחר כך הוא זורק מבט אלי ואומר לי:

היא יכולה להיכנס, אתה תיכנס כשתלך הביתה ותחליף מכנסיים. 

ואני כותב את זה עכשיו וצוחק.

אז אני הולך, ויושב עם המגניבה שאיתי

באיזה ספסל עם כמה חברים. 

אנחנו צוחקים. 

משוחחים. 

ואחרי שעתיים חוזרים לכניסה.

הטרול עוד שם.

עכשיו איזה שומר רוסי מתווכח עם הרוסיה שאיתי.

אני עומד הלום.

בחיים לא התנהגו אלי ככה.

החבר בט לעזור. 

אני אומר לו תגיד לטרול 600 שקל כניסה, כמו עשרה כרטיסים.

החבר אומר תציע לו 1500 שקל.

אני מסתכל על המגניבה. היא לבושה מקסימום.

יש לה תחת מושלם.

היא לובשת חצאית ללא תחתונים.

היא מסמנת לי בוא נלך.

אני אומר לטרול שמע, כמה כסף.

והרוסי עונה לי, לא משנה כלום, לא תיכנס.

 

באתי עם ג׳ינס.

לכל מקום אני הולך גם ג׳ינס.

גם לאופרה.

גם לנאום. 

גם להציג פרזנטציה בפני גופים.

אבל לדמג׳ן, לא הכניסו אותי. 

פיפי. 

 

קיצור חגגנו בדרכנו. זין שלי הדנג׳ן.

הפסידו לקוח מקסימום. 

וגם לקוחה. 

 

לפני שבוע. רביעי, 2 באוקטובר 2019, בשעה 20:41

יש פה גברים עלגים שזה ברמה של שני דליים של הקאה.

תגידו יא שבורות, איך אתן מתקשרות עם הבבונים האלה?

לפני שבועיים. שני, 30 בספטמבר 2019, בשעה 01:05

והיא מיוחמת מחכה במיטה

ואני הולך להשתין

ונעצד מול האסלה

ומשתין

ואז בסוף, רגע לפני שאני מטפטף את הטיפות האחרונות היא צועקת מהמיטה. סתמי! אני צועק לה בחזרה מעצבים כי אני יודע שאכלתי אותה. היא דפקה אותי עם שתי טיפות בקנה. 

נו בוא היא מייללת ואני דופק על הקיר בכעס של שששששש

הטיפות. שתיים. מרגיש את זה. יודע. 

והן לא יוצאות. ואני מחליט לעשות את הבלתי יעשה.

אני מתיישב. 

זה אכן מקל. אלא שגם שם המחשבה שכל רגע היא תקרא שוב מחזיקה את שתי הטיפות נעולות. 

אז אני עוצם את עיני ואת אוזני. ומנסה לחשוב על ברז דולף. ולפתע משב רוח והדלת נפתחת עם פקיחת עיניי, והיא עומדת שם ואומרת, זין. אתה משתין בישיבה. 

לפני שבועיים. שני, 30 בספטמבר 2019, בשעה 00:59

והיא מביטה בי ומספרת שבעברה היתה מתחלחלת ממחשבה שהחגים קרבים. היא זוכרת את זה. את הפעמים האלה שבהם היא כבר יומיים לפני החג היתה מתחילה להרגיש את בהתכווצויות בבטן. את איך תמיד חיפשה תירוץ מדוע לא להצטרף עם משפחתה למפגש מורחב. העיניים השאלות המבטים. פאקינג שעה וחצי של אינטרוונשן משפחתי וזהו. תם הטקס. טונה של הכנות. קניות. טלפונים, אנרגיות, בשביל להציג שהכול בסדר לקרובים, להימדד ולהישפט. כך היא מתארת. ואני מביט בה ושותק. מרים את ידי בעדינות ומלטף את ראשה בהבנה וחיוך נגה. ואז דוחף את ראשה לכיוון הזין בלחישה סוטה של: בואי אלמד אותך מה זה אינטרוונשן.

 

חג שמח סוטים!  

לפני שבועיים. ראשון, 29 בספטמבר 2019, בשעה 15:43

שנה טובה מאדרפעקרז

 

מי יתן והשנה תשתינו מהתחת 

לפני שבועיים. ראשון, 29 בספטמבר 2019, בשעה 02:20

אז כתבתי לה, מה תתני לי בתמורה.

והיא השיבה במייל: מה שאתה רוצה.

אז אני השבתי: תציעי. אני מקשיב.

והיא כתבה: אתה תלמד אותי עסקים ואני אלמד אותך הנאות חיים. 

ואני השבתי: מה זה הנאות חיים.

והיא השיבה: נגיע גם לאינטימיות 

ואני כתבתי: פחחחחחחח חיים שלי, אינטימיות תמכרי לאחרים. יש לי זיונים בערמות. את לא מיוחדת. אני יותר התכוונתי בכיוון של - כמה אחוזים אני רואה מהעסק שתקימי בהדרכתי. 

 

לא התקבלה תשובה עד עתה. נשלח בצהריים. 

לפני שבועיים. שישי, 27 בספטמבר 2019, בשעה 17:10

היא כתבה לי מכתב ארוך. סיפרה על חייה. אמרה שהמפגש איתי פקח את עיניה. שהפרזנטציה העיפה לה את הראש.

תעשה אותי מצליחה היא ביקשה ממני. תלמד אותי להצליח.  ואין לי גבולות. ואני משוגעת. ואני יודעת שמה שלא אעשה עכשיו, לא אעשה לעולם. ואני גם יודעת שבגיל מבוגר אצטער שלא עשיתי. אז אני עושה. פה מולך. אתה מחליט אם אתה מאמן אותי. אני לא ילדה. אני אישה. עברתי בחיי לא מעט היא ירתה לעברי. אני בת 31 עם מסע חיים של 11 שנים בעסקים. עבדתי במלא עבודות. היו לי שני עסקים. הפסדתי מלא והרווחתי לא מעט. אבל עכשיו אני רוצה למעלה באמת. מסודר. שלא אפול. מפת דרכים להצלחה זה מה שאני מבקשת ממך. אני רוצה להצליח ואני לא מתביישת להגיד את זה יותר. אני רוצה יותר. מה שיש לי לא מספיק לי. קח אותי לשלב הבא. 

 

קראתי את המכתב שכתבה בעניין. שמתי לב למילים ספציפיות שבהן השתמשה. תהיתי אם זה משחק או רצון להתקרב ולהיות ליד. ובכלל אולי פשוט אותנטיות.

 

אז כתבתי לה בחזרה:

 

סבבה. ומה תתני לי בתמורה?

 

- נשלח לפני שעה. טרם התקבלה תשובה.