סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שקופה

לפני 3 שנים. 17 ביוני 2020 בשעה 21:34

.I see your true colors

.That's why I love you

 

 

 

לפני 3 שנים. 1 ביוני 2020 בשעה 6:40

הכי בא לי להעיף אותך כבר קיבינימטטטטטט מהחיים שלי. אני מרגישה את האנרגיות שלי הולכות ונשאבות ממני החוצה, ככל שאתה הולך ומסתבך, זה מושך אותי איתך למטה. יכולת ההכלה שלי הולכת ונגמרת. נמאס לי מהמשחק הכפול הזה שאני משחקת. אני עייפה מזה. מותשת. מרוקנת. מיותרת.

ושוב תוהה אם אתה באמת אדיוט ולא רואה כלום ממה שמתחולל אצלי, או שאתה יודע ונוח לך לא להתמודד.

בינתיים קבעתי פגישה עם יזיז המחמד. הנה מישהו שיודע לרומם לי את האגו ולהפיח בי אנרגיות מרעננות

לפני 3 שנים. 27 במאי 2020 בשעה 19:06

בכל פעם שאתה מתחיל לנשום,

נגמר לי האויר.

בכל פעם שחוזר לך הצבע ללחיים,

הצבע שלי מחוויר.

 

אבל תמיד כשתהיה זקוק,

אמתין לך פה עם חיבוק.

לפני 3 שנים. 6 במאי 2020 בשעה 17:56

טוב. העניין עם הריחוק החברתי לא ממש עבד לי.אני עדיין רוצה אותך,  אתה עדיין לא רוצה אותי באופן שאני רוצה שתרצה אותי, ועולם כמנהגו נוהג.

לפני 4 שנים. 27 במרץ 2020 בשעה 9:07

יכול להיות שבלי להתכוון 'הריחוק החברתי' שנגזר עלינו בגלל ההסגר יעבוד לטובתי.

אולי אתרגל להיות בלעדיך ובהדרגה אוכל לשחרר אותך מלבי.

אולי בין השינויים בסדרי עולם, שנכפים עלינו בתקופה הזו, גם הלב שלי יבין שהוא חיכה מספיק.

 

"על איך רציתי ואתה לא,
על איך שהיא.. ואיך אני לא.." (עידן רייכל)

 

 

לפני 4 שנים. 16 בדצמבר 2019 בשעה 18:12

הדרך לליבו של גבר עוברת דרך קיבתו.

לא עובד. ניסיתי.

 

 

לפני 4 שנים. 21 בנובמבר 2019 בשעה 19:26

 

 

 

אז מה מחבר, בסופו של דבר,
שני אנשים יחד?
צל חלומות, משקל העבר,
משא של בדידות ופחד.

אני עייפה מלכסות יותר,
עייפה מלרדוף.
בין הברירות לשלם ולוותר,
אני אשלם עד הסוף...

לפני 4 שנים. 15 בנובמבר 2019 בשעה 15:51

יש לך יכולת טבעית,

במחי כמה מלים

להמיס אותי לחלוטין,

להכנס לי לבטן וללב,

ולהגביר למקסימום את הווליום

של תחושת הפיספוס.

לפני 4 שנים. 7 בנובמבר 2019 בשעה 20:01

פול גאז בניוטרל.

לפני 4 שנים. 30 ביולי 2019 בשעה 20:13

המילים עפות לי מהדף
רוצה לשפוך אותך ממני..
בטח זה יכאב ,העצבים שלי חשופים.
אנשים רואים אותך עליי 
והכל עובר דרכינו.
שנינו מבינים כמה שאנחנו שקופים...

(קרן פלס)