מוח פוזיטרוני

הסבר על הפרויקט (ועל הכוכבית) ניתן למצוא כאן.

נר שני: חסד

למילונגה, גבירתי היקרה,

על היותך עריצה נאורה,

בונדיאל ואני

לך נקדיש נר שני

בתודה על חסדך, הגבירה.

לכבוד חג האורים, ובעקבות ברכתו של הרב וושיאל (והאתגר המרומז שהגיע בעקבותיה), הפינה תוקדש בשמונת הימים הקרובים לברכות ושירי הלל לגבירתי. עם צאת החג תשוב הפינה לשגרתה הרגילה - ברכות ושירי הלל לגבירתי ללא אמתלת החג.

נר ראשון: הכלה

נר ראשון לך מוקדש בגללו

של ליבך, העצום בגודלו.

הוא בגודל של פיל

ויכול להכיל

כל אחד, על גילו וסבלו.

* אני מקווה להצטרפותו של אח האש שלי לפרויקט בימים הבאים.

ברוח הימים הללו, בהם השלטונות מתערבים ביצירה האמנותית ומנסים להגביל את נושאיה ומסריה, גם שליטת הבלוג מכתיבה תכנים לפינה. לזכותה ייאמר, שהיא אינה עושה זאת ברגל גסה.

לאלו מכם שלא עקבו אחרי הפוסט-פוסט הקודם נספר, שעד להודעה חדשה תעסוק הפינה בדמות אחת בלבד, דמות שכיכבה בשלושת החמשירים הראשונים שפורסמו כאן, וודאי תפותח עתה כדבעי, בחסות הצו השלטוני (ועם בריות שהובטחו להן חמשירים, הסליחה), כך שהקוראים יוכלו לגלות באיזו עריצה נהדרת מדובר.

ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזו, ישנו גם חמשיר - הכנות לפגישה עם גבירתי - מגויס ככל שיהיה:

מתגלח גילוח עדין,

ומקבל עליי את הדין:

מתלבש לתפארת

(חולצה מכופתרת)

ובווייז כך כותב: "רולדין".

לפינה זו היתה תכנית סדורה: לאחר הדו-חמשיר שחנך אותה, הכוונה היתה להמשיך בחמשירים בודדים, אשר רובם התעתדו לעסוק בצורה כזו או אחרת בקוראת שיזמה את הפינה, ומיעוטם - בנפשות-פועלות נוספות הסובבות אותה. עם זאת, אומנות היא במיטבה כשהיא מעוררת תגובות מהקהל ומצויה בדיאלוג עימו, ולכן אין הפינה יכולה להתעלם מן הדואט שיזם אתמול אח-אש, דואט המועצם על ידי שירת המקהלה הנשמעת ברקע.

הלל לאח אש, אם כן (ושימו לב לאופן בו מושא היצירה גורם לה לעלות על גדותיה, באופן מילולי ממש, ולפרוץ את גבולות הז'אנר):

יש אומרים שמלאך וצדיק הוא,

יש אומרים – מלך-קיטש ודביק הוא.

אם ארצה פה עכשיו

לספר כל שבחיו,

ה' שורות פשוט לא יספיקו.

...ולכן לי אקח עוד חמש

לספר בשבחו של אח-אש:

הוא מסור ככלבלב

(בזה – אין עליו)

ויודע ל'פסיק לקשקש.

תודה ששבתם אלינו.

אתמול התפרסם כאן חלקו הראשון של הדו-חמשיר רצוי ומצוי, בו תוארה גבירה - שמה לא נמסר, ודמותה נותרת עמומה ולא מפותחת, פרט לחיבתה לנשלטים מהמגזר המשפטי - כשהיא מסוחררת מן השפע הנפרש לרגליה.

אבל שם היצירה רומז על מתח מסוים בין התמונה האוטופית הזו ובין המציאות, המאיימת להיחשף במערומיה בחלק השני.

היום, אם כן, כמובטח, פרק ב' ואחרון - מצוי:

כשגבירתנו פתחה ת'הרמון,

אדומות היא קיבלה מהמון.

אבל איש לא ריגש,

ואני ואח-אש

אז הרגשנו כמו זוג ממיליון.

את חשובה לי.

מאוד.

את יודעת.

את חשובה לי.

מאוד.

זה טוב. זה הרעיון.

אבל -

את חשובה לי.

מאוד.

וזו כבר בעיה.

אמנם, החמשיר שפורסם כאן אתמול לא זכה להצלחה בקרב הקהל הכללי, אבל קוראת אחת דווקא אהבה אותו מספיק כדי לבקש (יפה ועם חיוך) פינת חמשיר קבועה, רצוי יומית.

לאחר שקלול הדעות השונות וחשיבותם היחסית של בעליהן הוחלט על פינת חמשיר קבועה, רצוי יומית.

לרגל חנוכתה, תוצג כאן יצירה מורכבת מהרגיל - דו-חמשיר בשם רצוי ומצוי. חלקה הראשון להלן וחלקה השני יתפרסם כאן מחר.

ניגש, אם כן, ללא דיחוי, לפרק הראשון - רצוי:

יש גבירה שרצתה להשליט

את מלוא מרותה על פרקליט.

אז המון נשלטים

למדו משפטים,

עד שהיא התקשתה להחליט.

כתבתי כבר על הנוכחות הוירטואלית שלה, אבל אז התכוונתי בעיקר לעוצמה המבעבעת מהנוכחות הזו. היום חוויתי אותה אחרת. קרובה יותר, אינטימית יותר.

היא כבר לימדה אותי שהוירטואליה יכולה להיות ממשית ואינטנסיבית יותר מכפי שתיארתי לי, אבל היום פשוט הרגשתי כאילו ביליתי את יומי איתה. תענוג.

כשגבירתנו עושה פדיקור

אז שנינו (בזין זקור)

מחכים לגבירה

שתאמר את דברה:

מי ראשון שיבוא לביקור.

היום, ילדים, למדנו:

כמה מַר לגְלוֹת מקרבתה.

כמה אני שלה.

כמה מתוקה השיבה הביתה.

כמה כוח יש בה.

_{*על חשיבותן של השאלות הללו מלמדת העובדה, שהתשובה לכולן היא 42.}