היא: מחר יהיה חודש מאז שהכרנו. איך אתה מרגיש עם הנוכחות שלי בחייך?
אני: מרגיש נפלא, גבירתי.
היא: הייתי שמחה לקבל תשובה יותר... מממ... מורחבת.
[כמה שעות מאוחר יותר, תוך כדי שאני מנסה להתחרות אונליין במכתבו הידוע ביותר של אבשלום פיינברג לרבקה אהרונסון]
היא: תעצור רגע. מה אתה מרגיש?
אני: רגשות או תחושות, גבירתי? [יכולתי גם לשאול: "רגשות או תגובות פיזיולוגיות, גבירתי?" אבל תודו שהראשון נשמע יותר טוב.]
היא: גברים לא אמורים להבין שיש הבדל! ☺️
אז הנה, גבירתי, התשובה לשאלתך מהצהריים, ואפילו מורחבת יותר מזו שכבר קיבלת:
אני מרגיש אהוב.
אני מרגיש רצוי.
אני מרגיש שנון (רוב הזמן).
לפעמים אני אפילו מרגיש מועיל – לך.
אני מרגיש שמור ומוגן. כמו אפרוח שמחזיקים בזהירות רבה.
אני מרגיש קצת בתול שוב.
אני מרגיש חזק.
אני מרגיש פורה.
אני מרגיש טעון.
אני מרגיש בטוח בעצמי (חוץ מאשר מולך).
אני מרגיש בנוח, במקום הנכון.
אני מרגיש מאוהב.
