לפני 7 שנים. 21 בדצמבר 2016 בשעה 11:51
תודה ששבתם אלינו.
אתמול התפרסם כאן חלקו הראשון של הדו-חמשיר רצוי ומצוי, בו תוארה גבירה - שמה לא נמסר, ודמותה נותרת עמומה ולא מפותחת, פרט לחיבתה לנשלטים מהמגזר המשפטי - כשהיא מסוחררת מן השפע הנפרש לרגליה.
אבל שם היצירה רומז על מתח מסוים בין התמונה האוטופית הזו ובין המציאות, המאיימת להיחשף במערומיה בחלק השני.
היום, אם כן, כמובטח, פרק ב' ואחרון - מצוי:
כשגבירתנו פתחה ת'הרמון,
אדומות היא קיבלה מהמון.
אבל איש לא ריגש,
ואני ואח-אש
אז הרגשנו כמו זוג ממיליון.
