בבוא היום, כשיתחילו להיכתב המאמרים אודות היצירה הנגולה בימים אלו לפניכם, מקום מיוחד יוקדש בהם, ללא ספק, לדובר בחמשירי החנוכיה, דובר שיזכה בוודאי לכינוי הדובר השירי המתעתע.
אסביר ואדגים: קראו-נא שוב את הנר השלישי. יש בו דובר יחיד, המקדיש את השיר לגבירתו בשמו ובשמו של אדם נוסף (המכונה "בונדיאל"). בנר השני, לעומת זאת נשמעים יחד כמה קולות (אולי שניים - הדובר בנר השלישי ורעו המסתורי, "בונדיאל") וכך גם בנר הרביעי.
והנה, בחמשיר שלפנינו, נגלה לעינינו הדובר המתעתע במלוא תעתועו - לכאורה, יש כאן דובר יחיד; אולם, לאור החמשירים הקודמים, ברור שמדובר בדובר מרובה ומפוצל. כלומר, כל אחד מהדוברים בחמשירים הקודמים מדבר כאן כיחיד, בקולו שלו, למרות שדברי כולם זהים. תעלול ספרותי זה מדגיש, כמובן, את תחושתו של הדובר, המנוסחת בשורה האחרונה של החמשיר (ומצדיק אף את הירידה ברמת החריזה).
נר שביעי: עיניים
לעיניה הנר השביעי -
היפות, מרחיקות הרואי:
הן רואות כל דבר -
אם גלוי או נסתר.
ומה טוב שרואות הן אותי!
