ביום רחוק אחד, לפני שבעה שבועות בדיוק, דיברנו בטלפון לראשונה. לשיחת הטלפון הזו קדם צ'אט, שבו נשאלתי כמה שאלות. הרביעית והאחרונה היתה (אני משחזר מהזכרון): "איך אתה רואה - כמותית/איכותית את הקשר עם השולטת?"
- "לא הצמדתי לזה בראש תדירות ספציפית, אבל מפגש שבועי יהיה נפלא, מבחינתי, ולכך אפשר ורצוי לצרף גם תקשורת בין לבין."
- "ואתה מסוגל למפגש שבועי? (הערה: אין אצלי בלי "בין לבין". זה מה שמבדיל בין אוסף סשנים למערכת יחסי שליטה.)"
ה"בין לבין" שדמיינתי, בהתאם לדברים שקראתי - אצלה ובבלוגים אחרים - כלל בעיקר משימות קטנות.
ה"בין לבין" שאני חווה בשבועות האחרונים הוא לא (רק) דרך יצירתית להעביר את הזמן בין מפגש למפגש, תוך ביסוס השליטה.
ה"בין לבין" הזה הוא הקול שלה, שאני כל כך אוהב, על השינויים הדקים שבו כשהוא מופנה אליי; והוא המילים הכתובות שלה על מסך הטלפון, שמרגשות אותי ומצחיקות אותי.
ה"בין לבין" הזה הוא אחד הקשרים המשמעותיים, המהנים והמספקים שהיו לי. ה"בין לבין" החשוב הוא מה שקורה ביני לבין האישה החכמה והרגישה בצורה יוצאת דופן שגיליתי כאן, שקוראת אותי טוב כל כך. האישה שלכבוד הוא לי - אבל עזבו את הכבוד; שלעונג הוא לי - לכתוב עבורה, לשעשע אותה ולקשקש לה.
