שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים המסובכים שלי

יום יום עובר וכל דקה נמשכת כמו נצח. פה ישיבה. פה פגישה. פה עבודה. אבל בסוף תמיד יש קצת זמן לנוח ולהסתכל על המצוק/ הבחורה בתדהמה.
לפני 7 שנים. 12 ביולי 2017 בשעה 5:26

אי אפשר להיות יותר מדי עם תקווה... 

 

 

היא באה והולכת ובאה והולכת כמו בת זונה. 

 

אז הנה שוב אני מאבד אותה.. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י