מכתבים לאישה לא ממומשת

https://xhamster.com/movies/2411673/hysterical_reading_orgasm_funny.html

לשבת בדייט עם מישהי שעצבנה אותי כבר בטלפון. 

שלא יהיה ספק - היא הייתה מאד אינטליגנטית, יפה ואלגנטית, אבל השיפוטיות וההתנשאות שלה בשיחת הטלפון שלנו כל כך עצבנה אותי, שישר זה העמיד בפני אתגר - נורא רציתי להוכיח אותה על חוסר הסובלנות והסבלנות והעובדה שהיא לא באמת אינטליגנטית כמו שהיא חושבת. 

אז יצאנו, והיא באה ישר מהעבודה במדי עורכת הדין המהוקצעים שלה, והחלה לדבר, ולדבר, ולדבר... בזמן הזה מחשבותיי נדדו בין הרצון לקשור אותה להאם כיביתי את המזגן בבית למה יש לי לעשות בעבודה מחר ומה אוכל לבשל לשישי בערב. 

ואתה? מה איתך? היא שאלה אחרי 45 דק', ועניתי לה שאני ממש נהנה להקשיב לה ושהיא תמשיך. היא פשוט הפריעה לי לחשוב פתאום.

ראיתי עכשיו בסופרפארם אישה בת כ-50 בודקת לובריקנטים וסוגי קונדומים  בסקרנות גדולה

למדתי איתה בתיכון. היא הייתה שקטה, אני מופנם, ולא ממש דיברנו. רזה, שקטה, עיני עגל חומות ויפות. 

לפני שבוע ראיתי אותה במקרה שוב באתר היכרויות. שמחתי. זה היה פרצוף מוכר שפתאום פתח חלק במוח ששכחתי מקיומו - התיכון.

נפגשנו לקפה. עדיין שקטה. עדיין רזה. עדיין עינים בוחנות וסקרניות.

כשליוויתי אותה לאוטו אמרתי לה שאני קצת מתבאס שזה נגמר ושאלתי אם בא לה לבוא אליי. היא הנהנה בסקרנות ספק מבוכה. 

שעה וחצי לאחר מכן, כשנישקתי את צווארה וגופה התקמר ימינה ושמאלה, למעלה ולמטה היא לחשה לי: לפני שנמשיך, אני צריכה לשאול אותך משהו. 

לא, אני לא יודע אם יהיה דייט שני, או אם זה רציני, וכרגע אני לא ממש הצלחתי לחשוב בצורה בהירה

איך אתה עם השפרצות?

חייכתי, הלכתי להביא מגבת ולחשתי לה 

I DON'T PANIC.

היא חייכה ולחשה לי 42

שפריץ.

הייתה כזו שבכלל לא הייתי חלק אקטיבי בה, אבל הייתי החלק החשוב ביותר בה. 

חברה שהכרתי מהלימודים הזמינה אותי ליום ההולדת שלה. היא הייתה יפיפייה, קראו לה גילי, והיא הייתה נשואה עם ילד בחודש השלישי להריונה. כשהגעתי לשם הכרתי את בעלה - צנום, ממושקף, מעריץ את אשתו ושקט אבל  באופן כזה שמשרה שלווה. הם התחבבו עליי כזוג מיד ובמהלך החודשים הבאים ביליתי איתם כמה וכמה פעמים. 

באחד הערבים, כשהיא הייתה כבר בחודש שישי, אכלתי אצלם ארוחת ערב מצוינת שהוא בישל, יין מצוין שאני קניתי וקינוח, האהוב עליי - פאי לימון. 

לאחר כמה דקות, הם ישבו זה לצד שה על הספה, מכורבלים ומחובקים, מלטפים זה את זו. זה נראה לי משונה, וכמעט קמתי ללכת, כשהם שאלו אותי אם ארצה שהם ימשיכו. הסקרנות החזירה אותי לשבת. הנהנתי בחיוב. 

ואט אט, הם החלו להתנשק, וללקק, ולנשוך, ואז שאלה אותי גילי מה אני רוצה שהם יעשו. 

לא יודע למה, אבל התגובה הראשונה שלי הייתה שאני רוצה שהיא תשב על פניו עירומה לגמרי. הוא אהב את זה, היא יותר. הוא נשכה על השטיח בסלון, גילי היפה התפשטה מולי וכרעה מעל פניו של בעלה, מאפשרת לו ללקק אותה בזמן שעיניה היו מונחות עליי ועל זקפתי המתגברת אט אט. 

היא גמרה כשהייתה מעליו, והוא הלך לאונן בשירותים ולא ראיתי אותו יותר באותו ערב. היא התלבשה, התיישבה לידי והודתה לי. 

אחרי זה, במכונית בדרך הביתה, אני הודיתי לה בלב.

התעוררתי בבוקר עם שיר חדש בלב ופנטזיה חדשה בראש, ובה אני רוצה לקשור עלמת חן למיטה, בארבעת גפיה, ולהתחיל לדגדג אותה בנוצה, ולסטור לה בכל פעם שהיא תתחיל לצחקק. זה הרגיש לי כמו רעיון טוב.

אבל היום הייתי חייב לדבר עם אמא שלי. זה היה יום של החלטות והיא עדיין נותנת העצות הכי טובה שאני מכיר,גם שלוש שנים וחצי אחרי שמתה. 

אז עליתי. למרות שזה מישור. וישבתי. למרות שאסור. והדלקתי סיגריה. למרות ש... לא יודע אם אסור, אבל אם זה מקרב למוות, אולי זו אמפטיה?

ושאלתי אותה מלא שאלות על מה אני צריך לעשות בקריירה, ולמה דבר אחד טוב יותר מהשני. ורק קשר שהיא כל כל טבוע בך מהיום שאתה נולד, עוד לפני כן אפילו, יכול לנהל את השיחה במקום זה שמת. ודיברנו, ובאופן מפתיע לא קיבלתי את התשובות שרציתי, אבל הן כנראה התשובות הנכונות. 

התגעגעתי אליה. 

לפני שהלכתי, סיננתי לה - "אמא, את יודעת שפעם הזדיינתי עם מישהי על קבר לא רחוק מכאן?" 

רוח חזקה הבליחה לרגע בבית הקברות וניערה את העצים. חייכתי לעצמי. תמיד ידעתי איך לעצבן אותה...

ראיתי אותה בטינדר. מבוגרת ממני. תיירת. יפייפיה. גבוהה ממני בערך בראש. זו כבר הייתה הכוס ההכרחית הרביעית שלי ושלחתי את תמונתה ימינה. להפתעתי אחרי חצי שעה היא עשתה את אותו הדבר. בכוס החמישית שלי, שלחתי הודעה שאני מצטער שהיא לא אליהו הנביא, אבל אם היא לא סינדרלה, אגיע הביתה קצת אחר חצות. את הנביא היא לא הבינה, את הסינדרלה כן, וקצת אחרי חצות חיכיתי לה מחוץ לבית שלי. היא ביקשה ממני לעמוד בחוץ כדי שתוכל לדבר איתי קצת במקום ציבורי לפני שתיכנס. זה מצחיק בהתחשב בזה שלא היה כמעט איש ברחוב. 

דיברנו. היא הייתה אפילו יותר במציאות וקימוריה האירופאיים החמיאו לה מאד. 

דיברנו שעתיים, עד שכוסות היין כבר אותתו שהם מוכנים לצאת החוצה, וביקשתי ממנה שניכנס כדי שאוכל להשתין. היא שאלה איפה אני מתכוון להשתין. חייכתי. 

ואפילו יש לי פרשנות מיוחדת לכל אחת. וואי וואי מה אני מכין ליום השואה.

היא גרה שתי קומות מעליי, ושבוע שעבר ראיתי אותה בקיופיד. ובבנין של ארבע דירות, בשכונה שבמילא אין בה יותר מדי צעירים, זה היה נחמד. וכשראיתי אותה באותו ערב חייכנו סוד זה לזו. 

באותו לילה, בעודי מעשן סיגריה בחצר, זו הייתה הפעם הראשונה אי פעם ששמעתי אותה גונחת. אנחנו גרים שם כבר כמעט שנתיים בשכנות, אבל זו הייתה הפעם הראשונה. בדמיוני חשבתי שהיא מקדישה לי כל גניחה וגניחה, כי עכשיו יש לנו סוד. יכול להיות שסתם זה היה צירוף מקרים שמפתיע שלא קרה קודם. אני מאמין גדול בקארמה.

הבטתי אל עבר חלונה וראיתי צלליות רוקדות, ודמיינתי את גופה הארוך מתערטל ומסתובב סביב עצמו.

בוקר אחרי זה, היא קרצה לי, אני ליקקתי את שפתיי בהפגנתיות. 

אעדכן.