מכתבים לאישה לא ממומשת

הנה יצאה קצת השמש, והופ, הופעכים אנשים לחיות בהמיות. 

הפארק, בו כמות הצל מוגבלת כי יש שמש ואיזה כיף, וכמות השולחנות והספסלים מוגבלת אף יותר, והנה כבר בתשע בבוקר מגיע חיל הרגלים של המשפחות, תופס עמדה, שם סרט משטרתי מסביב למתחם והולך. הוא יחזור מתישהו עם כל המשפחה שלו, אבל את המקום שלו הוא כבר שמר. 

ואבוי למי שיתנגד, ואבוי למי שחלש, ושרץ לאט יותר, ומדבר בשקט, ויש לו נימוסין. ילד, אם תהיה מנומס, איך תתקדם בחיים?

אני יושב על שמיכה שפרסתי על חתיכת דשא (שתפסתי מבעוד מועד) ומחזיק בידי ספר שכנראה לא אקרא, כי גן החיות שקם כל שבת מסביבי הרבה יותר מעניין.

אתמול בלילה. הייתי חייב לשאול אותה על ההתחלה איזו כוסית היא רוצה להרים לכבוד המאורע והיא חייכה ולחשה - זרע. זה לא הצחיק אותי כל כך, והיא התחרטה שאמרה את זה בשנייה שוציאה את את המילים מפיה, תרתי משמע. ודיברנו על איך בעבודה ואיך הולך לה עם הבחור. וכל מה שרציתי זה להיות עדין, ובשליטה הדדית, והיא אמרה בשלב מסוים, אחרי שהבינה שלשלם זה הולך - תסטור לי. במרןם זה נתתי לה נשיקה ונזכרתי במשחק הזה שהיינו ילדים, ובנשיקה הראשונה עם לשון שקיבלתי בכיתה ו'. קראו לה דונה והיא הייתה עולה חדשה מדרום אפריקה וכנראה שאצלם התקדמו יותר מהר בישראל של שנות השמונים. אבל אז הכל התקדם מהר יותר לא?

והתקדמנו לאט, וליטפתי אותה הרבה ובשלב מסוים רק רציתי לגמר אותה כמה פפעמי ברצף. הפשלתי את מכנסי הטריינינג שלי וקשרתי בעזרתן את רגלייה, הורדתי אותה אל הרצפה על ארבע, והתחלתי לאונן אותה מאחורה. עם אצבעות, עם לשון, עם הזין שלי. הכל היה עדין. 

עדיין גמרתי לה על הפנים. 

חצופה.

אני כבר מתגעגע. 

זו לא כמובן מערכת יחסים, מה שהיה לנו. זה היה משחק, לכשניפגש, ונפגשנו פעם בכמה זמן. אבל כשהיינו נפגשים, היא הייתה מרשה לי להכאיב לי ואני? אני הייתי מאוהב בסיבולת שלה. וגם בעור הלבן, ועיניי השקד שרק ידעו לחייך. 

והיא מצאה בן זוג. מוזר שאני מקנא, כי אהבה לא הייתה שם מעולם. וגם לא היינו מצליחים כבני זוג. 

אבל היא מצאה לה בן זוג, וזה עשה לי ישר חשק עז אליה. 

היא רצתה פעם אחת אחרונה. כי ידעה שעם בן הזוג לא תוכל לקיים את מה שהיה לנו. ונורא רציתי. אבל אמרתי שלא. כי מגיע לה אהבה אמיתית. כזו שתיקח אותה רחוק, ואני? אני משקולת. 

איחלתי לנשלטת בהצלחה.

בכבוד,                                                                      

סרן מ.

הכי הייתי רוצה בימי שבת לשכב במיטה יחד עם עוד שלוש נשים ושפשוט נתכרבל כל היום. אוכל? במיטה? אין בעיה.

יישפך? נטעם אותו אחד מהשנייה. סקס? מי שרוצה. טלוויזיה? מי שרוצה שתראה, מי שרוצה שנצ שתעשה. 

בכלל עדיף שאף אחד לא יכיר אחד את השניה מלפני כן. רק חוק אחד - אסור לצאת מהמיטה ליותר מחמש דקות.

איזו שיטת היכרות זו יכולה להיות...

לפני כמה שנים פגשתי אותה באצר שנקרא פליקר. זו הייתה ה-רשת החברתית, והיא הייתה יפה. אדומת שיער, גוף לבן ועסיסי כמו של ונוס וחיוך ממיס לבבות. התחלנו להתכתב וישר היה חיבור, שברור היה שיוביל למחוזות מיניים.

לאחר כמה ימים הבנו שאני שוט והיא מעוניינת ואנחנו מסוקרנים. החלטנו שלא נדבר כשניפגש, ומילה אחת יחידה מותרת במקרה שיהיה לה יותר מדי. "זברה". 

לא דיברנו מעולם.

לא לפני שבאתי אליה. לא בזמן. לא אחרי. 

היא פתחה לי את הדלת והזמינה אותי בקידה מקסימה פנימה, הראתה לי את הספה, והגישה לי כוס יין. מכיוון שמילים לא היו מותרות, עינינו בחנו את השנייה, חייכו חיוך מבויש, גבותייה עלו במקצת כשרצתה לשאול מה עכשיו ועיניי סימנו לה כשרציתי שהיא תתפשט. היא התפשטה. גם אני. במשך דקות ארוכות פשוט ישבנו זה מול זה. ובשלב מסויים היא נשענה אחורה, ואצבעות רגליי היו בין רגליה, מלטפות את איבר מינה. בעדינות. לאט. רעש הליטוף של קוצי ערוותה היו הרעש הכמעט יחידי בחדר, והרגשתי איך רטיבותה מתגברת. 

בשלב מסוים היא נעשנה אליי והחלה לנשק אותי, וללקק. ולנשוך. זה לא היה הסשן שרצינו אבל הוא היה כל כך אירוטי. כה קסום. כה ראשוני. ליטפתי את שיער ראשה והרחתי אותו. רציתי שנשכב זה לצד זו ונלטף כל היום. 

היא עצרה את ליקוקיה, הסתובבה על ארבע עם התחת שלה אליה, ופישקה את לחייה. הלוע האדום והבתולי של חור התחת שלה קרא לי, ואני הטבעתי בו את לשוני. ריח גן עדן. 

ליקקתי אותה כמעט עשרים דקות. עד שהיא גמרה. אני לא גמרתי, וכשהיא סימנה בראשה על איבר מיני הנהנתי לשלילה. תני לי להביט בך ולאונן. תני לי לגמור על עצמי. 

היא הביטה בעיניים חושקות ונשכה את שפתיה. גמרתי על עצמי, ואז היא חיבקה אותי חזק, כדי שיידבק הזרע שלי גם בה.

התלבשתי. נישקתי אותה על לחיה והלכתי.

לא דיברנו לעולם. 

נשימה אחת ארוכה, ואז שחור. שחור שהופך להבלחי אור קצרים בוורד ולבן. זה דוקר ונעים, רטוב ויבש. זה שורט אותך מבחוץ, וגם מבפנים. אתה רק רוצה לתת עוד אבל לא יכול לתת מספיק. אתה יכול לגמר אבל בוחר שלא.

היא יושבת עליי. על הפנים שלי. התחת שלה לא גדול, אבל הוא אחד היפים שראיתי. רך, בשרני, עור נעים שמריח כמישהי שאוכלת בריא. הוא מריח כמו כביסה טרייה. היא נזהרת. זו גם הפעם הראשונה שלה, אבל אני מרגיש, כי אני לא רואה, שהיא נהנית מזה, וזו בטח לא תהיה הפעם האחרונה.

"נוח לך?", אני רוצה להנהן אבל מבין שאוכל להיחנך מזה ומרים אגודל בצורה מגושמת. זה מצחיק אותה. זה מצחיק גם אותי. מבפנים.

השפתיים התחתונות שלה מתלפפות בצורה מושלמת מסביב ללשון שלי. הלשון רק רוצה להשתחרר כמו חיה כלואה ולחולל בה שמות. היא יוצאת ונכנסת, בודקת את השטח.

על פניו, או על פניי, היא נהנית. היא מורידה ומעלה את התחת הריחני שלה, ומדי פעם משנה את עוצמתו, ומדי פעם גם משנה לקדימה ואחורה.

מוזר, אני שומע את הגניחות שלה מתוך גופה, כקול עמום ממעמקי ים. הרעידות הקטנות שאנחנו לא שמים לב אליהם מקבלים משמעות יפה יותר שעינייך סגורות והנשימה קצובה.

היא מתחילה לעשות לי ביד, ואני גונח אל תוכה. חור התחת שלה מחליף את שפתייה התחתונות והרעידות שלה מתגברות. אני מרים ידיי בכדי לתפוס אותה, להיאחז בשדייה המוכרים אבל היא מעיפה אותם לצדדים. זה מחול ללשון ותחת, ידיים יבואו ביום אחר.

הגניחות המתגברות שלה מגיעות כבר מבחוץ, ונדמה שגם המיטה נעה לפי ויברציות הקול שלה. שם למטה, יכול להיות שגם הקירות ירעדו ולא ארגיש.

מיצי התשוקה שלה ניגרים אל פי, משתלבים בזיעה מלוחה וטעימה. אני מרגיש את הזרע שלי עומד לפרוץ על ידיה והיא אוסרת עליי לגמור לפניה. היא לא צריכה לאסור - לא אפספס הזדמנות לשלב את שיא הזיקפה שלי במחשבות על אנקת הסיום שלה.

זו לא אנקה. זו נביחה, צרחה, זעקה, משולבים בקול אחד וברור.

משתה יווני בפה שלי.

בניין משרדים גדול, כשבכל קומה יש שירותים משותפים, ולמרות שהקירות בין תא לתא סגורים הרמטית, פתח האוורור משמש כמגבר. ושמעתי אותה, ואת רעש המציצה והרגע שבו נגמר לה האוויר, ואת הגיחוך המבויש ואת האנחה הקטנה כשהוא כנראה דחף לה את הראש חזק מדי. אותו לא שמעתי. 

עמדתי שם בדממה, מפחד כמעט לנשום, והקשבתי. 4 דקות. הפסקת הצהריים הכי מתוזמנת שהייתה לי אי פעם.

כנראה אני צריך לעשות את זה יותר. 

היא קשרה אותי אל העמוד המפורסם במרכז הדירה, ערום לגמרי. בהתחלה חשבתי שזה כיף, אבל אז היא הוציאה מהתיק את מצבטי הפטמות, הדורבן והנרות. את הדילדו היא קשרה למפשעתה כאיום, והיא לא תחשוש להשתמש בו אם תצטרך. היא הייתה קטנה ויפה ולא יכולתי שלא לנסות לכבוש אותה, אך עצם העובדה שהייתי קשור, והסטירה המצלצלת שהיא נתנה לי גרמו לי להבין שלא היום. 

היה רגע שבו החל לרדת לי דם מהפטמה ואז עצרתי אותה - "תשכיבי אותי" - אמרתי והיא קשרה אותי בארבע רתמות אל המיטה, וישבה על פניי. ריח לאוונדר נעים התגנב לרגע אל אפי ואז נסתם בשפתיה התחתונות של הגבירה. חייב להפסיק לעשן, חשבתי לעצמי תוך כדי שהיא אונסת את פניי עם חור התחת שלה. כשגמרה, התיישבה עליי, הכניסה אותי לתוכה, ואמרה שעכשיו תורי. היא עלתה וירדה בזמן שהיא זיינה אותי ושנייה לפני שגמרתי יתאה, חייכה, והשאירה אותי קשור לעוד שעה. הרצון האדיר הזה להביא ביד ולגמור נהיה אפילו יותר עוצמתי שאתה קשור. 

אחרי שעה היא הגיעה עם קרם לחות ועשתה לי ביד. גמרתי תוך עשרים שניות. היא מרחה את הזרע על שפתיי, דחפה עם אצבעה עוד קצת אל חור התחת שלי, שיחררה אותי והלכה. 

מתי שוב?

יצאתי לטיול עם הכלבה, על ספסל נחו להם בקבוק בירה ריק ומוצץ. לא ידעתי אם זה היה מבוגר שהתחפש לתינוק או תינוק שהתבלבל בבקבוק, אבל חייכתי. 

כשהמשכתי ללכת ראיתי פייה רודפת אחרי שוטר, ושלושה כבאים סקסיים במיוחד מנסים להדליק מישהי, אבל היא הייתה קרה אליהם, כנראה התחפשה לאלזה. 

באתי לקנות סיגריות באמפם, והמוכרת חייכה אליי באדיבות. שאלתי אם גם אותה הכריחו להתחפש כי הוא לא חייכה מעולם, והיא ענתה לי שהיא תמיד מחייכת בבוקר, זה פשוט נעלם במהלך היום. חייכתי ואמרתי לה שאם הייתי צריך לראות על הבוקר, זה היה מוריד לי את החיוך והמשכתי. הכלבה שלי חייכה בליבה - "כל עוד זה לא פוגע בטיול, מה אכפת לי?"

סיימנו את הסיבוב ובאנו לעלות הביתה ובכניסה לבניין שלי חיכה לי אברהם אבינו, או אלוהים, תמיד מתבלבלים ביניהם. הוא חייך אליי ושאל - "מה השעה?". לא זוכר ששמעתי את השאלה הזו כבר הרבה זמן ועניתי לו "שתהיה בנאדם". הוא לא חייך. 

אולי זה היה סימן לבאות, אבל מוקדם בבוקר, בעודי מטייל עם הכלבה, ראיתי חרדי כבן 18 מפשפש במחזורית הנייר ומוציא מתוכו עותק של פנאי פלוס. הוא בחן את הנשים המעורטלות בו בקפידה, תוך כדי שהוא מביט לצדדים, חושש שחברים נוספים מהישיבה בה הוא לומד לא יתפסו אותו. בהתחלה נגעלתי מזה ורציתי לצעוק לו סוטה - הסלידה שלי מהצדקנות הדתית רצתה לגרום לי להביך אותו. ואז עצרתי את עצמי - יש לו הורמונים בדיוק כמו שלי היו בגילו (עדיין, על מי אני עובד?) והמשכתי הלאה.

חצי שעה לאחר מכן כבר הייתי בדרכי לירושלים. לא מחבב אותה במיוחד, ובדרך כלל הולך בה לאיבוד, פיזית ונפשית. אבל הייתי צריך. וכמובן שגם עם ווייז הלכתי לאיבוד, ואז נקלעתי למחזה כה אירוטי - שמונה נערות בנות 17 או 18 הולכות להן ברחובות העיר, שמש הבוקר מאירה אותן כמלאכיות, כמעט כמו סצנה מחמש נערות יפות. ומשהו בלבוש הדתי הזה, ב"אסור", גרם לי להיות מעורר מינית בדיוק כמו החרדי מהבוקר. 

אנחנו לא כאלה שונים כנראה.