נעורי הגבעות

אני לא כותב הרבה בבלוג. יענו, יוצאים לי פוסטים ארוכים אבל בקצב איטי. כתיבה שואבת ממני הרבה כוחות.

טרי פראצ'ט כתב בספרו 'אלים קטנים' דמות מנקודת מבטו של צב. הספר מתחיל בזה שנשר מרים אותו לשמיים (במטרה להפיל אותו על הסלעים כדי שיהיה קל יותר לאכול מבשרו), והוא רק חושב כמה נהדר העולם שנפרס מתחתיו ושעד היום הוא ראה אותו רק סנטימטר מהקרקע. אין לי מילה רעה להגיד על הנשר ועל האינטרסים שלו בסיפור, שם הוא הכלי של הסופר להניע את העלילה מעלה ומטה, תרתי משמע.

כמו בסיפור, גם אני נפלתי לא מזמן מהשמיים לתוך ארגז חול. לא התנפצתי, אבל הייתי צריך זמן להתמצא. אז לא כתבתי כמה ימים, ורק הצצתי לכלוב מדי פעם לראות אם הנשר עדין תרה בשמיים.

היא עזרה לי להתיישר, ממש הצילה אותי. שתי דקות מהרגע שנפגשנו וכבר הייתי על הברכיים. במהלך הטיסה השמיים התמלאו צרורות של ירי ומדי פעם אורחים לא צפויים. דיברנו המון, הראש שלה חד כמו טפרים ושלי עקשן כמו שריון. גם כשהחושך ירד לחלוטין עדיין היה נעים ולא היה חסר דבר, מלבד אולי עוד זמן. ואולי גם הייתי כותב על זה קודם, אם לא הייתי כזה קנאי לשמירת סודות.

כשסוף סוף ראיתי אותה שוב בשמיים, הבנתי שהקנאות הזו עוד תביא אותי ליפול על סלעים. אז הנה פוסט מחווה קטן, באיחור אופייני לצבים.

קישור לחלקים קודמים: הקדמה, ראשון.

לפני שליידי אישרה למשוך את החרוזים החוצה, היא ציוותה עלי לחזור לתנוחה המקורית ממנה הכנסתי אותם פנימה. על הברכיים והמרפקים, היא נתנה את ההוראה למשוך את הטבעת לאט עד שכל החרוזים ייצאו החוצה. התחושה היא כאילו שמזיינים אותך מבפנים כלפי חוץ, עם כל חרוז השריר נמתח ומתכווץ ונמשך החוצה בעצמו. בשביל צעצוע לא ארוך במיוחד, לקחתי את ההוראה למשוך אותו לאט ברצינות וככה נותרתי על הברכיים במשך דקות ארוכות, מפעיל משיכה מתונה ומתמשכת.

ליידי היתה מרוצה, ונתנה הוראה להכניס את כולם פנימה מחדש, עדיין בקצב איטי. עוד דקות על הברכיים, מודה לליידי שהפעם זה בלי שטיח הענישה ושהיא נתנה לי רשות למרוח חומר סיכה מחדש בין לבין. הכלובון התמלא ממש. הביצים רבו עם הטבעת שסגרה ולחצה עליהם, וכל החבילה מזדקרת מהגוף כמו פרי שמוכן לקטיף. החרוזים הראשונים נכנסו ללא התנגדות, האחרונים הגדולים והמשומנים קפצו מדי פעם החוצה כששחררתי את היד לשפר אחיזה. בסוף גם הגדול ביותר עשה דרכו פנימה ונשארה רק טבעת המשיכה לנשום את אוויר העולם.

כשהסרטון הגיע לליידי היא ביקשה שאכין בינתיים את גאג הביט החדש ואת הדילדו הגדול, ושלמען יצר הסקרנות שלה אצלם שוב את עצמי לוקח אותו עמוק לתוך הגרון. שמתי אותו על הרצפה, ברקע נראה השטיח שעליו רכנתי קודם ושנשאר במקומו מאז, צבעוני שמח ומאיים. זו לא הייתה מציצה משולהבת והצלחתי לקבל חצי מהדילדו פנימה. סקרנות עאלק, אבל זה הספיק בשביל לחרמן את ליידי ולהפחיד אותי במקביל. אובדן הנשימה, הגודל ותחושת המילוי בתוך הפה ובפתח הגרון עדיין היו חדשים עבורי עם הצעצוע הזה. ליידי שיתפה שגם היא יודעת מה ההרגשה, רק שאצלה היה מדובר בזין אמיתי ולא בצעצוע, מסכנה 😒...

היא רצתה שנחזור להתמקד בדברים הסקסיים, קרי אני. הגאג נכנס לפה, נשכתי את המקל שצופה ברצועת בד דמוי עור וחיזקתי את הרצועה מאחורי הצוואר. הפה נשאר מעט פעור, ובאותו זמן הרטיבות שנזלה מקצהו של הכלובון ניגרה על גבי הדילדו, מרמזת על השימוש הקרב ובא שלו. היה רק צריך לפנות בשבילו את השטח, וליידי נתנה את ההוראה לחזור שוב לתנוחה ולמשוך החוצה את החרוזים כאילו אני קורע אותם מתוכי. בצליל 'פופ' ועם אנחה שלא הצלחתי להחזיק המנהרה שלי נפתחה לתנועה, והנוסע הראשון כבר עמד ברמזור להיכנס.

המשך כנראה אף פעם.

כלים חד פעמיים משאירים חותם רע על ניקיון כדור הארץ, אבל כבודם במקומם הם מקלים על החיים שלנו כל כך. אם אני שוכח לארוז לי סכו"ם חד"פ אני הרבה פעמים מוותר לגמרי על ארוחת הצהריים, דוחה אותה לערב, וזה מבאאס.

כשחושבים על זה, מחזור פלסטיק הוא נושא מספיק בוער בהתחשב בזה שרק 9% מכל הפלסטיק שיוצר אי פעם מוחזר, 12% נשרף, והשאר צף לו באוקיינוסים ובמזבלות. זה לא אומר שאת מיכל המילקי שסיימתי לאכול אשטוף ואעשה בו שימוש חוזר. גם לא בכפית. אבל אם אדאג לכך שהן כן יגיעו למחזור, יום אחד מישהו ימצא להם שימוש. לחד"פ יש אור בקצה המנהרה. מטאפורה.

תקראו את הכותרת שוב, בבקשה.

לא, לא מדובר בשגיאת כתיב. גם לא מדובר בכתיב חסר ב'יצרתי'. כן, אני יודע שזה מבלבל. זה בכוונה.

הנשלט הוא אני. הצורך הוא שלי להמציא את העונש. האירוניה חזקה, בטח בראי המרמור שיש לי על הנושא.

היום הייתי אמור לסיים נעילה בכלובון צניעות שנמשכה עשרה ימים. במהלכם הייתי נתון ללו"ז עבודות קהילה- לצאת למפגשים, לכתוב בבלוג ובפורומים, ולהיכנס לצ'אט על בסיס יומיומי. סוג של פריצת גבולות ושינוי גישה לכל הכתיבה באתר.

נכשלתי בכך קשות. לא הגעתי לחצי ממה שהבטחתי שאעשה. השולט רצה שאחשוב על עונש הולם.

יודעים מה? פוסט הצעת עונשים מחברי הכלוב. האירוניה מובהקת. האירוניה לא נמדדת בסקאלה בכלל.

עכשיו אחרי שכבר הענשתי את עצמי אני עדיין צריך קצת עזרה פה, בכל זאת צריך להציג לאדוני את התוצאות. יש רעיונות לעונש יצירתי?

קישור לחלקים קודמים: הקדמה

לקראת 11 בלילה יצרתי קשר עם ליידי. חוץ מלהגיד שאני פה, ואפילו לפני שהספקתי לשלוח "שלום" בהודעה יותר מנומסת היא ניגשה לעניין וביקשה שאפשיל מכנסיים ואראה לה שהכלובון נשאר בדיוק איפה שהנחתי אותו. יידעתי אותה שגם אם הייתי רוצה לברוח, היו לי נסיעות כל היום ועברתי מעל 200 ק"מ על ההגה כשהמפתחות בבית. כאילו לא אמרתי כלום היא רצתה עכשיו שאראה לה תמונת השוואה של הדילדו החדש והישן עומדים אחד ליד השני. זה היה מהתרגשות שלה, אני מניח שהסגול הוא הדילדו הכי גדול שאי פעם יצא לה לשחק איתו. בזמן שהתארגנתי על הבקשה מפלס מרגש חזר לנורמה והיא כן בחרה להתייחס לחווית הנהיגה. כל הקפיצות האלה בטח מרגישות טוב, היא אמרה. במציאות, עם ג'ינס צמודים והכלובון החונק לא הרגשתי אף קפיצה. מה שכן הרגשתי היה הרטט של הטלפון שצלצל מהכיס. ויברטור לא צפוי הוא אפקטיבי במיוחד, והנה שתלתי עוד רעיון במוחה הקודח.

אחרי שסיימנו להשוות גדלים היא שאלה אותי כמה פעמים בעבר השתמשתי בחרוזים אנאליים, ועניתי לה שמעולם לא. סביר להניח שאם זה פריט יחידני בארגז הצעצועים אז הבאתי אותו כי לא היה לי בו ניסיון קודם. מבחינתה זו היתה הזדמנות לפנק אותי בקצת משחק מקדים ולרכך אותי לקראת הבאות. ליידי שלחה אותי לרדת על הברכיים והמרפקים ולהתחיל להעביר את החרוזים, אחרי שאשמן אותם, על הכניסה האחורית. התנוחה הזו קשוחה כשצריך לקחת את שתי הידיים אחורה ומצאתי את עצמי לא על המרפקים אלא נשען על הרצפה עם הראש. המשקפיים התעקמו על הפנים (ולא ניזוקו) כשהתמונה צולמה וזה זכה לנקודות חיבה אצל ליידי.

היא נתנה את רשותה להכניס את החרוז הראשון, ולהוציאו ולהכניסו כמה שארצה. היא רצתה שזה יהיה טיזינג במיטבו, ובאמת עם כל חומר הסיכה גם החרוז השני לפעמים החליק פנימה מבלי שהתכוונתי. השריר פשוט חיבק את החרוזים בצורה שלא דומה לאף אחד מהצעצועים האחרים שלי, מתכווץ למינימום ומתרחב בקצב. הלאה לחרוז השלישי. החמישה הראשונים כולם בגודל דומה ככה שקשה לעקוב כמה נכנסו עד שהכול יוצא. כמה דקות כאלה ואז אישור להתקדם עד השניים האחרונים, הגדולים ביותר. הרצפה מתחתי היתה רטובה מכל הטפטפת, ולמרות שהעונג שהחרוזים הניבו לתחת היה גורם משמעותי לרצות להמשיך, הברכיים כבר התחילו להתלונן, אז רמזתי לליידי על אי הנוחות.

הסיבה לאי הנוחות, ע"פ ליידי, היתה הקביעות שלהן באותה פוזה. הפתרון המתבקש- להזיז אותן. הביצוע? סבל מוחלט- באמצעות שטיח הענישה. יכולתי או להחזיק פוזה לעשר עשרים שניות או לזוז כל הזמן ולכאוב את נקודות הלחץ שנוצרו בברך ובחלק העליון של השוקיים. את הלקח התחלתי ללמוד- אצל ליידי לא מתבכיינים. אצל ליידי גם כואבים כשהיא רוצה בכך. והכאב שנמרח לי על הפנים היה מספיק מרשים בשביל שהיא תאהב לחזור אל השטיח עוד פעמים רבות. היא הכינה אותי לקראת החרוז הלפני אחרון. הוא היה קר יותר מאלו שנחו בפנים, מתח את פתחה של המנהרה בצורה ניכרת, וגרם לי להרגיש את העומק אליה השרשרת הגיעה. החוצה ופנימה שוב, רק החרוז הזה. אני מוצא את עצמי מזיז את האגן כאילו במהלך זיון. לא יודע אם בגלל כאב הברכיים או ההשפעה של החרוזים.. ואז נכנס החרוז האחרון. בקושי יכולתי להתיישר למעלה, הלחץ על השטיח הכריח אותי להישאר שפוף, כמעט על הקרקע.

הפרס שקיבלתי היה רשות לעמוד ולהסתובב בחדר פעמיים שלוש. להרגיע את הברכיים הדואבות ולהנות מהתחושה של הנחש. זה שונה נניח מצילינדריות של דילדואים ופלאגים. כל חרוז תופס את מקומו בפנים וזז עם כל צעד בנפרד מהאחרים. מרגיש כמו הדברים שזזים שם ברגיל, ומעורר את הצורך לשחרר אותם. ליידי הסכימה שנעשה בדיוק את זה, אבל בדרך שלה...

המשך כאן.

סשנים קודמים: ראשון, שני, רביעי, חמישי, ש"ב, שישי, שביעי.

למרות שעברו כבר שבועיים שלמים מאז הפעם הקודמת, הזיכרון עדיין היה טרי. השובע הפך לרעב, גלגל החיים. צפיתי שזה יקרה ולכן במשך שבוע לא הרשיתי לעצמי לאונן. הליבידו יעשה את שלו ויעזור לי לשחרר עכבות ולפנות לליידי בבקשה ליום משחקים נוסף. נשברתי באחת בלילה של תחילת יום חמישי, ובהודעה התוודתי על סדר העדיפויות שלי ככל שזה נוגע לליידי. שהחרמנות תשגע אותי ויהי מה, אם אני זוכה לשחק איתה.. לא. אם אני אזכה שהיא תשחק בי אז הסבלנות תשתלם. ליידי אהבה את הצבעת הנאמנות והסכימה לתת לי מזמנה למחרת בערב. השועלה הזו הוסיפה אמוג'י פני שועל 🦊, ומי יותר שובב מבינינו אני תוהה.

זה כבר לא רודאו ראשון בינינו, ואני יודע שהיא אוהבת להתכונן מראש עם תכניות ורעיונות למשחקים. באותה תקופה גם הייתי ברצף רכישות של צעצועים באליאקספרס וכל המשלוח האחרון סיים להגיע במהלך השבוע, מתדלק עוד ועוד את להבות התשוקה. כשהגיעה שעת הצהריים שלחתי לה את המנשר עם התוספות החדשות: חרוזים אנאליים, גאג ביט עם רצועת הולכה, פלאג מתנפח, גלגל כאב, קולר חדש עם גוון אדום, ושטיח ענישה עם חלקי פלסטיק קשיחים שעומדים או כורעים עליו. לפני ההודעה בכלל העלתי הילוך והתגלחתי פנים ומפשעה כהכנה לכלובון שיעלה על הזין ויבטיח בצורה מיטבית שלא אתפתה לטפל בעצמי אחרי כל הפאסון שבהתכתבות.

ליידי הביעה עניין רב בשטיח, היא שחררה צחוק של סקרנות מאיך שהוא נראה מאיים וביקשה כדרך אגב לראות את הכלובון שבחרתי להשתמש בו, לראות שאני לא מחרטט אותה כי היא שמה לב לרמת הציפייה. ביצעתי את הבקשה מיד. מבחינתי כבר אין לי את המפתחות בידיים, הם ברשותה. הכלובון היה חיקוי של ההוליטריינר V2, בצבע ורוד סיסי. היה, כי מאז זרקתי אותו. היה חיקוי זול מספיק בשביל שחלק מהטבעות שנשלחו איתו לא התאימו כלל לכלובון, וזו שכן התאימה המנעול היה נתקע בה ומכניס אותי לפאניקה של החיים. ביום שבו המפתח התחיל להתעקם אמרתי די והעפתי אותו קיבינימט. שנעילה תמידית תישאר בגדר פנטזיה בינתיים. למרות כל זאת, בזמנו הוא כן נראה טוב על הגוף ואכן מנע גישה גם לגזע הזין. עוד שועל מליידי. הבנתי, היא השובבה. עוד 24 שעות עד שמתחילים, והראש כבר מריץ את התרחישים שיהיו או לא. צפוף וטוב לי.

המשך כאן

יום יבוא ואספר את הסיפור המלא, כרגע פורק תסכול על עצמי. במשך יומיים אני מתכתב עם הליידי שלי, שנינו מכינים את הקרקע לערב משחקים נוסף, ואז אני מגיע שיכור. ליטר וחצי של מיטב הבירה תוצרת הארץ בפסטיבל מקומי.

ליידי שלחה אותי לישון מיד. היות וזו שליטה וירטואלית, היא נותנת הוראות ואני מבצע, היא בחכמתה זיהתה את הסכנה שבאובדן העכבות... ואז החמרתי את המצב כשניסיתי להבטיח לשתות הרבה מים ולתרץ שעברו שעתיים מאז טיפת האלכוהול האחרונה שנכנסה לי לפה. ועוד הצגתי את עצמי לבוש מכף רגל ועד ראש בלייטקס בתקווה להוכיח שיש לי את הרצון לשרת אותה הערב ואולי גם להנחיל בה רגשות אשם.

את העונש המיידי כבר קיבלתי. היום היא דחתה אותי באופן מוחלט ובצדק. אני מרגיש את האלכוהול עדיין זורם גם בעת כתיבת שורות אלה.

למרות שבד"כ אני סולד מענישה רק כי הקונספט כל כך פורנוגרפי, הפעם לא רק שכמעט פגעתי בעצמי, אלא גם אכזבתי והטרחתי את גבירתי. בוער בי הצורך לכפר, ונראה מה ליל המחר יביא כשאתייצב שוב מולה. זונה קטנה שכמותי צריכה ללמוד מזה לקח.

בפשטות, אם שותים לא משרתים. תודה גבירתי.

קישור לחלק ראשון, שני, שלישי.

נעצור רגע ונספור את כל הצעצועים שהשתמנו בהם הערב.. 3 בגדי לייטקס, חולצה מראה רטוב, חבל בין הברכיים, שני זוגות אזיקי עור, כלובון לזין, ודילדו אחד שאני יכול לספור פעמיים כמספר החורים שהוא העסיק, אבל נהיה הוגנים. תשע? אני מרגיש כמו חנות מוצרי מין מהלכת, ועדיין יש מקום לעוד- ליידי סוגרת עשירייה עם ההוראה לענוד את זוג המצבטים היפניים על הפטמות מתחת לחולצה. היא נזכרת לרגע בעבר הרחוק בו הפכנו את המצבטים יחד לחזייה/מקבע כתף כשחיברתי אליהם ואל אחד האזיקים שרשרת שאח"כ נזרקה מאחורי הראש להישען על העורף, ומסננת שהיא תחזור לרעיון הזה בזמן אחר.

מה שהמשפט הזה עושה לי.. זהו אחד הסשנים הזכורים עלי לטובה רק משום שליידי אמרה זאת שוב ושוב לאורכו. המשימה הבאה שלי כללה גם את הכאב שהיא חיפשה להעביר אותי דרכו: בחזרה על הברכיים, כמו בפוזה שטעיתי בה קודם, עלי לרדת ולמצוץ את הדילדו השני השלי בזמן שהמצבטים מחוברים לרגל השולחן. כאן אני נשבר בתור מספר סיפורים וכן סופר את הדילדו המפלצתי פעמיים. עם התוספת של הדילדו למציצה והמצבטים אנחנו עומדים על תריסר צעצועים! אהמ.. בחזרה לדיווח...

איזו משימה נהדרת. ראיתי סרטון פורנו דומה מאוד ואני יודע מה מצפה לי בזמן המציצה. הוצאתי את השרשרת ברזל הכבדה והתחלתי את ההכנות. לא רק שהחזה שלי יימתח לכיוון השולחן, אלא גם למטה בכח המשיכה כשאני לא שומר על מתח, או במילים אחרות מוצץ. לאט לאט אהיה חייב לרדת עמוק ועמוק יותר לדילדו, או לשלם במחיר צביטה אכזרית בפטמות. תוך כדי שאני מלפף את השרשרת כמה פעמים סביב רגל השולחן ומחבר את קצוותיה למצבטים נשארתי תוהה מה ייכנע קודם- הגרון שלי? הפטמות שלי? השרשרת שתגיע לרצפה?

אחרי התחלה מהוססת, שם ידיים מאחורי הגב ומכניס לפה את ראש הצעצוע, אני נמשך למטה בקצב מהיר יותר מכפי שציפיתי לו. המשכתי באומץ. תפסתי לעצמי בתחת והרגשתי את הדילדו הגדול יותר שמח בביתו החדש. ניסיתי לטפס מעט מעלה והשרשרת נמתחה והרעישה בחוזקה. הבנתי שכמו בפורנו שעליו פנטזתי המסלול שאני קבוע בו הוא חד סיטרי וכי אין באמת דרך חזרה למעלה. בוידאו שהנציח את האקשן ההשערה שלי לסוף הצפוי התגלתה כגורם אחר לחלוטין. שרשרת הברזל השתחררה מעט מהליפוף ככה שהיה לה קל יותר ליפול, ולא הכאב בפטמות הוא זה שהכריע אותי, אלא הלחץ שנוצר על המצבטים שפשוט תלש אותם למטה. הרעידות שעברו בי באותה שנייה היו בטוח מענגות לאין שיעור עבור הזין שכבר שלושה רבעים ממנו היו בתוך הפה. לא להאמין שכל זה לקח בדיוק דקה אחת.

ליידי החמיאה על הפטנט של השרשרת הנופלת לאיטה, וביקשה לראות את אותו הדבר שוב רק עם טוויסט קטן- הפעם כשאני בשיא המציצה לעומק עלי לקחת את השרשרת ולדחוף אותה ממש עד למטה, וממצב זה עלי לעלות ולהמשיך למצוץ. הזעתי בכל הגוף, נטפתי מיץ אהבה מהכלובון שלא ננגע פעם אחת הערב. אין כמו משימה בלתי אפשרית בשביל להמריץ את הדם ואת הדופק. עשיתי כמו שליידי ביקשה, או לפחות התכוונתי לכך מכל הלב. עוד לפני השלב שבו יכולתי להרשות לעצמי לדחוף את השרשרת היא שוב נשמטה מעצמה ואני כולי רועד שחררתי אנחה לתוך הדילדו שליידי אח"כ הגיבה אלייה באיזה "ג'יזס". תנו לי להגיד לכם שכשנוצרייה מבית אדוק אומרת את זה אז נגעת לה בנימי הנפש.

הסשן הזה כבר נמשך שעות, ועם הבית כולו לעצמי לא לעוד הרבה זמן קיבלתי מסר מליידי שאנחנו נסיים בקרוב כדי שאוכל גם לנקות ולהתנקות. שאלתי אותה אם מותר לי לשחרר את עצמי מהדילדו שמזיין לי את הצורה מאחורה כי אפילו לשבת או לשכב על הצד אני לא יכול כרגע, והיא השיבה בשלילה. דברים יוסרו רק לפי הסדר שהיא תקבע- והראשון שבהם הוא הכלובון. הסרתי אותו בחפץ לב, הודתי לליידי על החופש, והתבקשתי על ידה לראות אותו. כמובן שהחזרתי את השרשרת סביב רגל השולחן ואת המצבטים לפטמות לפני שצילמתי את עצמי עם זין חופשי, אך מכווץ וכנוע אחרי ימים של התעלמות. ליידי נתנה עוד מידה של רחמים ואישור לתת לו קצת תשומת לב וחיבה עם הידיים. הדקות הקרובות עברו באוננות עם יד אחת והתכתבות-דיווח עם היד השנייה. האורגזמה התקרבה כמה פעמים אך תמיד עצרתי מרחק מה מראש.

בסופו של דבר ליידי רצתה לראות עוד מזה, והורתה לי לצלם עוד סרטון שלי מאונן ומוצץ את הדילדו שנשאר על השולחן במקביל. היא לא הייתה צריכה להגיד מילה על השרשרת, ידעתי לבד איך היא מצפה למצוא את המצבטים. בסבב הזה הראש כבר לא ידע מה הוא רוצה יותר- למצוץ כהלכה, להגיע לקצה, לא להסתיר את האוננות מהוידאו.. באיזשהו שלב ומבלי לשים לב נפל איזה אסימון והמציצה והאוננות התאימו את הקצב. החשמל שזה העביר בי.. המשכתי לחקות עם היד את מה שאני עושה בתוך הפה והגעתי מילימטר מהצוק של הגמירה לפני שעצרתי. עמוד השידרה כבר אותת לי על צניחה בסיבולת מרוב שאני רועד. כשליידי ראתה את הוידאו כאילו הגלגל חזר אחורה והיא אמרה בפשטות לעשות את זה שוב. ולגמור. לגמור עם המפלצת הזו בתחת, לגמור עם האדון בכניסה לגרון, לגמור בשבילה. היא אוהבת גמירות.

בקושי יכולתי לזוז אחר כך. השפיכה הגיעה רחוק ממש, ולמרבה המזל אף טיפה לא הגיעה לקיר. שלחתי לליידי תודה מצורפת לסרטון, והיא אישרה לי להוציא סוף סוף את הדילדו מהישבן. רק לקום על הרגליים דרש אנרגיות. רק לזוז בחדר כשהרגליים עדיין קשורות בברכיים ובקרסולים. רק להסתובב אחורה, להוריד תחתונים, ולשלוף חרב-אור מהתחת, רק לכווץ את החור ולהרגיש אותו נסגר.. שיחררתי וקיבלתי את כל האנרגיות האלה באהבה גדולה לאישה שניצחה עליי הערב. נפרדנו כך, כשלשנינו ממש ממש חם.

עד הפעם הבאה!

קישור לחלק ראשון, שני.

הדילדו החדש הזה מפלצתי. הקונדום שחבשתי לו לא הגיע אפילו עד הביצים שלא לדבר על לכסות את הבסיס. מזל שניקיתי את עצמי בתחילת הערב. מיותר לציין שלא סתם דחפתי אותו פנימה בזבנג וגמרנו. ליידי רצתה לראות אותי מפמפם את עצמי. דוחף את הדילדו פנימה בשתי הידיים ומושך החוצה חזרה. היא גם רצתה שזה יקרה כשהידיים קשורות מאחורי הגב ומחוברות ברצועה לאזיקים שעל הרגליים.

היתה לי הפתעה נעימה בזמן שהכנתי את הסצינה: כמובן שחומר סיכה רב נשפך בנדיבות על הדילדו, ולא מעט גם על האצבעות שתפקידן היה לרכך את הכניסה. עמדתי על מגבת ובעודי מעסה את החור המצלמה קלטה את הרדיו שברקע והופעלה קולית כשאחת האצבעות כבר היתה עמוק בפנים. השארתי את התמונה לאח"כ, כרגע נותרה לי יד אחת יבשה לחבר את כל האזיקים ולהפעיל את הוידאו, וכך עשיתי. כפות הידיים שלי כעת לא יכלו לעלות מעל המותן, הברכיים נותרו קשורות בחבל צמודות אחת לשנייה, ואורך הצעדים המירבי אליו הגעתי היה עקב בצד אגודל. החום שנאגר בתוך כל בגדי הגומי עמד להתעצם עם החדירה הקרבה ובאה.

במשך דקה תמימה נאבקתי להרחיב את עצמי ולקבל את הזין האימתני ביותר שידעתי מעולם. הייתי צריך את השתי הידיים לפעולת הזיון העצמי שהיה יחסית עדין. מכל הדברים שזזו שם בפנים גם הערמונית זכתה לעיסוי מכובד וטיפה גדולה של נוזל שקוף נסחטה מהעאלק זין הנעול בכלובון שנותר חשוף דרך רוכסן התחתונים מקדימה. בעודי מחזיק את הדילדו עמוק ככל שניתן הסתובבתי לשבת על המיטה ולשחרר את האזיקים. עכשיו כששתי הידיים נרטבו כהוגן התהליך הזה התארך ותסכל עד כדי כך שסיננתי איזה 'נו באמת' שנתפס במיקרופון במצלמה. אילולא המזרן הרך הדילדו כבר היה נכנס עד הסוף בזמן שסיימתי לשחרר את עצמי ולכבות את המצלמה.

למזלי הרב ליידי מצאה את הערת השוליים הזו חיננית ולא ממקום מתריס. אני בטוח שהיא אוהבת שפשוט מתנהגים אמיתי איתה. גם את התמונה ממקודם שלחתי לה ובזמן שהוידאו נטען לרשת הייתי צריך למצוא פיתרון למפלצת שעוד שיפדה אותי. מה לעשות שממש מנג'ס לעשות סשן עם יד מאחורי הגב כשאתה גם הנשלט וגם הידיים של השולטת. כמו בפעמים הקודמות הפעלתי שיקול דעת ו'פשוט' הרמתי את התחתונים. 'פשוט' כי עדיין הייתי צריך לדחוף את הדילדו מעט יותר עמוק לפני שיכולתי למתוח את הגומי מעליו מבלי לפחד שהלחץ שנוצר על ההדבקה שלהם תזיק לתחתונים בתפר האחורי. התוצאה המצולמת היתה מחרמנת בטירוף עבור שנינו. הרגשתי מלא במלוא מובן המילה.

אבל לא ליידי. היא לא כילתה עדיין את התכניות המקוריות שלה לערב זה ועכשיו כשהסחת הדעת המרכזית היתה קבורה במעמקי גופי, יכולנו להתחיל ולשחק את המערכה האחרונה. המשך בקרוב...

קישור לחלק ראשון.

חבל הכותנה האדום שלופף טיפה יותר מדי חזק על גרביוני הלייטקס הורודים מעל הברכיים כבר נתן סימנים בעור, גיליתי זאת הרבה יותר מאוחר. לצערי הרב נשארו גם סימנים חומים על הגרביונים שכנראה נוצרו במגע עם חלקי המתכת הזולים שהשתרשרו מהאזיקים שעל כפות ידיי. נו שווין, אם להיות כנה גם הגרביונים זולים יחסית ונקנו מידה אחת גדולה מדי. מטעויות לומדים. טעות נוספת  שעשיתי בהווה היתה לא להשאיר את כל הצעצועים בהישג יד.

בהוראתה של ליידי לעיקר הפעילות בערב הזה הייתי צריך לחבר את האזיקים לזוג הזהה שהיה כבר כפות לכפות הרגליים, לרדת על הבטן ולנסות להכיל אל תוך פי ולמצוץ את הדילדו העומד ממקום משכבי. הקליפסים בהם אני משתמש בד"כ נותרו במגירה בארון הבגדים, כך שבתחילה דידיתי בצורה פינגווינית במיוחד בחדר עד שהגעתי אליהם. המצלמה תפסה את התנועה הנאמר מיוחדת הזו באופן מחמיא מספיק למשלוח לליידי, שהתאפקה שלא לצחוק מהקסם שבלראות זין קטנטן נעול מקפצץ עם כל חצי צעד.

ירדתי על הברכיים בזהירות, חיברתי את זוגות האזיקים אחד לשני מאחורי הגב באמצעות חבל שני, וירדתי לדילדו כמיטב יכולתי כשהוא עדיין מונח על השולחן. שתי דקות אח"כ שיחררתי את עצמי, בלי להתאמץ יותר מדי כמו בתחילת הערב. בזמן שהוידאו נשלח הבחנתי בעוד טעות. המציצה אמנם הייתה נהדרת לרמה שקיבלתי מחמאה מליידי שהיא יכולה ללמוד ממני, אבל אני לא הייתי על הבטן כמו שהיא דרשה. שוב.

איזה הבדל קטן, אבל אילו השפעות נלוות. בשביל לרדת על הבטן עם הידיים מאחורי הגב יש פחות או יותר אופציה אחת- ליפול עליה. על מיטה מילא, אני נהנה ליפול על מיטות בכל זווית שתהיה מאז שהייתי ילד, רק שהפעם נפילה שכזאת לא תאפשר לדילדו להישאר עומד. אם כך, נותר לי להפיל את עצמי על הרצפה. ולא רק את עצמי, אלא גם את הכלובון שהיה איך לומר בחזית האקשן. הניסיון הראשון כשל בצורה מפוארת- הנפילה השאירה אותי ללא פציעות, אך היא התבצעה מהר מדי לטעמי האישי וגם לחלוטין לא באזור שמאפשר למצוץ את הדילדו שלפחות נותר עומד באזור הכתפיים.

הניסיון השני היה יותר מוצלח אך הוא עלה לי במשקפיים שעפו מהפנים, תודה לאל בלי להישבר, ושוב לא מדוייק לחלוטין על המטרה. בתזוזה דמויית התולעת המועטה שלי אחורה על הבטן המכנסיים רכבו למטה, ואת הדילדו שאבתי בפריקת אגרסיות על הביצועים המחפירים. כשליידי ראתה את הסרטונים היא התרכזה במה שהיא אוהבת והחליטה שננצל את התחת החשוף למטרה ראוייה. המשימה הבאה תהיה לחנוך את הדילדו לחור שיהיה ביתו הקבוע לעוד סשנים רבנים.

המשך כאן.

והפעם אינשאללה יותר מהר. הסמסטר נגמר במכללה, ועכשיו יש רק פרוייקטי סוף שנה בכמה קורסים. חופש!!