לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פרספקטיבה

לפני שבוע. שישי, 6 בספטמבר 2019, בשעה 18:32

 

אם אתם לא הייתם צריכים שום שיחה איתי כדי להבין שתעשו כל דבר שארצה/אבקש/יעשה לי טוב, ולא הייתם צריכים להכיר אותי בכלל כדי לקבל את ההחלטה הנחרצת שאתם מעוניינים להיות שלי ולהציע את עצמכם,

למה זה שאני לא מכירה אתכם, כל כך מפריע לכם לקבל את חוסר העניין הנחרץ שלי? 

 

 

ואגב, אני הכי אוהבת את אלו שמציינים שזה "לא הוגן" שאני אפילו לא נותנת הזדמנות להכיר, כי דווקא אם היו מכירים אותי, היו יודעים שאחד מחוקי הבסיס שלי הוא שאיתי אין הוגן.

 

לפני שבוע. שישי, 6 בספטמבר 2019, בשעה 15:23

 

למה לא מאוננים (או לפחות מחליפים טכניקה אם את עומדת להשפריץ) על הספה:

 

 

* לכל הפחות לא שעה בלבד אחרי שפרשת את הכיסוי שיצא מהכביסה.

 

לפני שבוע. שישי, 6 בספטמבר 2019, בשעה 11:01

 

את הרוב המוחלט של שעות הערות שלי לקראת סוף השירות הצבאי שלי, ביליתי בפלגה. כחיילת יחידה (ומוערכת) בין כ-70 חיילים, הם (באדיבות והתחשבות רבה) העמידו את המבנה הנפרד שהכיל תא שירותים, כיור ותא מקלחת - לרשותי הבלעדית.

אני לא בטוחה איזו מערכת חימום מים הייתה בבסיס ששירתתי בו, אולי גז, אבל אחת לכמה זמן לא היו מים חמים במגורי בנות עד שמישהו היה עושה משהו.

אחת השבתות שסגרתי עם אחד הצוותים שלי, הפכה לזמן כזה (ובשבת גם אין מישהו), אבל כאמור, אני הייתי פריווילגית, והייתה לי את האפשרות לרדת להתקלח בפלגה. 

כשיצאתי מהמקלחת בסוף הפולחן האישי שלי מאורגנת לארוחת שישי, הבנתי שהם לקחו זמנים מהרגע שנכנסתי. "57 דקות? איך לוקח לך 57 דקות להתקלח?" (בניסוח שונה, אבל זו הייתה השורה התחתונה.)

השבתי, שלפחות עבורי, למים זורמים וסבון יש יכולת לנקות גם את התודעה והנפש, ואת אלו - לוקח יותר זמן לנקות מאשר את הגוף.

מקלחת תמיד הייתה חוויה רוחנית בשבילי.

 

לפני שבועיים. רביעי, 4 בספטמבר 2019, בשעה 16:53

 

רבים שואלים אותי (טוב, אולי לא רבים, אבל אכן נשאלתי): "אריקה, מה עם פרקים נוספים למדריך?"

אז ראשית, תנו לי להניח את דעתכם, העיכוב בהמשך הפרוייקט אינו תוצאה של מחסור בקריפיות והטרדה במרחב הציבורי (הלוואי וכך היה), אלא נבע בעיקר מכך שלא השקעתי זמן בכתיבה (ואם להיות כנה, גם מהיעדרותי מהמרחב הציבורי) לאחרונה.

הסירו דאגה מליבכם, ממש בקרוב אשוב לעולם - שבו מובטחים לי שפע תרחישים להמשך המדריך.

 

לקראת חזרתי זו, רענון בפרקים הקודמים:

איך לא להיות קריפ (1): שיעור ראשון לגבר במרחב הציבורי והזמנה לנשים להצטרף למאמץ ההסברתי

איך לא להיות קריפ (2): שיעור שני לגבר במרחב הציבורי

 

וכי הכותרת הבטיחה, שיעור שלישי (המבוסס על זכרון מתקופה שבה עוד הייתי יוצאת תדיר לפאבים) -

 

תרחיש: אתה נמצא בפאב, שבו מעין תאי ישיבה המורכבים מזוג ספות הפונות זו אל זו ושולחן ביניהן.

[לצורך הדיון המהותי יותר בעיני - נבצע את ההנחה שמתוך אופי/מנהגי המקום/הסיטואציה, להתיישב לצד מישהי - שיושבת בתא כחלק מקבוצה שבה כולם זרים לך - זה מעשה מקובל לחלוטין]

אז התיישבת על ספה לצד אישה זרה, ונניח שמסיבה כלשהי רצית ליצור איתה איזשהו סוג של אינטראקציה.

איך לא להיות קריפ: אתה לא מעביר את היד שלך לאורך הירך שלה. גם במידה והגרביון שלה היה שקוף (ולא שחור כפי שהיה במקרה זה), וגם אם המניע באמת היה סקרנות "לדעת אם זה גרביון" (כפי שטען כשנשאל באיזה קטע נראה לו שהוא נוגע בי), לגעת על מנת לבדוק - זו לא דרך פעולה לגיטימית1.

עכשיו, למקרה הזה כמה הערות:

  1. בעוד לראות רגל ולתהות האם יש/אין גרביון זה דבר לגיטימי, בסקרנות שהיא עד כדי לחייב פעולה מסוג מסוים המערבת אדם אחר - יש מידת קריפיות מובנה. אבל בחלקנו קריפיות מובנה, ומתוך קבלה של הקיום שלה כמצב נתון, במידה שלא ניתן למגר אותה - יש לשאוף לנהל אותה בצורה אופטימלית ככל הניתן. כלומר, אם להמצא במצב של אי-וודאות לגבי המצאות גרביון הוא בלתי נסבל עבורך לחלוטין וכזה שלא הצלחת ליישב בעצמך - לשאול את האישה האם קיים כזה, זוהי האפשרות הטובה ביותר עבורך (שאולי לא בהכרח תיתפס כפחות קריפית - אבל בהחלט תהיה פחות מטרידה).
  2. יותר הבהרה מאשר הערה: מלבד למקרים כמו למשוך אותה מלפני רכב שעמד לפגוע בה, לתפוס אותה אם מעדה ועמדה ליפול ומצילי גוף ו/או נפש ודומיהם (אלו הם שהצלחתי לשלוף, מאמינה שיש נוספים, אבל אני יכולה רק לקוות שקו המחשבה ברור) - לגעת באישה זרה שלא הביעה רצון ו/או אישור מפורשים לכך - לא לגיטימי.
  3. בהמשך (ובניגוד) לסעיף 2, המגע בגבר זר שהוא לתת אגרוף* לזה שהעביר את היד שלו על הירך שלך - סופר לגיטימי.

 

 

פוסט זה מוגש כשירות לציבור.

 

 

 

 

* אני מעודדת אתכן נשים יקרות, ללמוד לתת אגרופים. מעביר את המסר (או הפאנץ' (סליחה על משחק המילים העלוב, לא התאפקתי)) היטב מסטירה לדעתי. ולמרות שהמדיה מלמדת אותנו שהנשיות מגבילה את תגובתנו לאלימות המופעלת כלפינו לשפיכת משקה או סטירה בכף יד פתוחה, אותה תנועה נשית שבעזרתה אנחנו מכופפות את אצבעותינו ע"מ לאחוז באותו המשקה - תאפשר לנו בהיעדרנו לאגרף את ידינו, ותנועה שמשלבת בין התנועות הנשיות של שפיכת המשקה והחטפת הסטירה - מאפשרת לנו להניף את אותו האגרוף ביעילות אל פניו.

לפני שבועיים. שני, 2 בספטמבר 2019, בשעה 02:31

 

בפעם הראשונה שראיתי אותו מחובר פה מאז הפרידה שלנו, יותר מחצי שנה אחרי, הכאב בלב היה פיזי.

שנים אחרי המשכתי לקחת את האהבה שלי אליו איתי לכל מקום. לא רק כשהיא הכאיבה.

מהפרידה האחרונה שלי היו לי המון תובנות ועברתי הרבה תהליכים משמעותיים.

והיום ראיתי אותו מחובר. וזו הפעם הראשונה מזה המון המון זמן שלראות אותו מחובר עשה לי כאב פיזי בלב.

כאב לי שזה לא גרם לי להרגיש כלום.

מסתבר שכואב גם להפסיק לאהוב.

 

לפחות לרגע.

 

יש שיקראו לזה סגירת מעגל. אבל האמת היא שהמעגל שלנו כבר מזמן הרגיש לי סגור.

הוא היה סגור ועדיין מלא באהבה. עכשיו הוא פשוט התרוקן.

 

 

לפני שבועיים. ראשון, 1 בספטמבר 2019, בשעה 13:24

 

מאת לימור ויסברג כספי

 

 

 

לפני שבועיים. שבת, 31 באוגוסט 2019, בשעה 13:29

 

מסתבר שאני בימים של לעשות סדר, 

אז בואו נעשה סדר גם בזה ונבהיר משהו:

 

למשפטים/הצהרות/טענות של "אפליה מבוססת גיל", אין שום מקום כשמדובר בהעדפות מיניות של פרט כזה או אחר.

 

המיניות ו/או הגוף של אדם הם אינם משאבים הכפופים לצדק חלוקתי! ולאדם מותר להמשך/להעדיף ולבחור בבחירתו האישית מאפיינים ספציפיים ככל שירצה ואין בזה שום ממד של אפליה!

אם לא היו מכניסים למסיבות טווח גילאים מסוים - אפליה. 

אם היו מדירים משיח ע"ב גיל - יכול להיות אפליה.

אם הייתי קוראת לאנשים פה להתנער מבני X ומטה/מעלה - יכול להתפרש אפילו כהסתה.

 

אבל ברגע שמדובר בבחירתו האישית של אדם, לגביו, לגבי עם מי הוא רוצה להיות בסיטואציה אינטימית-מינית כזו או אחרת, הוא רשאי לסנן לפי איזה קריטריונים (שרירותיים וגסים ככל שיהיו) שמתחשק לו.

 

וגם במידה ופרטים רבים חולקים את אותו המסנן, ונוצרת מגמה - אז קיימת מגמה, זו עדיין איננה אפליה.

 

בעולם שבו יש כל כך הרבה אפליות, תעשו לעצמכם סדר, תתאפסו על עצמכם ותבינו מה "מגיע" לכם ומה לא.

והזדמנות לאינטראקציה מסוג כזה עם אדם, זה לא משהו ש"מגיע" לכם תחת שום נסיבות בעולם.

זה משהו שצריך לקרות, פשוט במידה ושניכם מעוניינים בזה.

 

Erykah out.

לפני שבועיים. שישי, 30 באוגוסט 2019, בשעה 20:59

 

אז לא מזמן פנה אליי מישהו, שכשקראתי את הפרופיל שלו, הוא נקרא לי מוכר. ניסיתי ובסוף נזכרתי בפרופיל המקורי שבו קראתי את הטקסט (אגב, מאוד אישי וייחודי, לכן גם זכרתי). שלחתי לבעל הפרופיל הודעה והסבתי את תשומת ליבו לחקיין. הפרופיל ההוא כבר לא נמצא באתר.

 

היום פנה אליי מישהו, שהקטע של ה"גבולות" בפרופיל שלו, מועתק משלי (כנראה שהעתיק כל כך ממזמן שלא זכר בכלל, וכשהסבתי את תשומת ליבו ניסה לתרץ זאת כ"מחווה* של נשלטות". ממש.), מוזמנים לבדוק האם שאר הפרופיל שלו הועתק משלכם: ממוקה.

 

 

* כשאמרתי לו ש"המחווה" לא התקבלה טוב, השיב ב"יעבור לך". כשביקשתי ממנו להסיר או לפחות לנסח מחדש בשפתו, סרב. נכון לעכשיו החלק של הגבולות כן שונה (לאחר שהבין שאחשוף אותו), אבל כאמור, אולי בשאר הפרופיל שלו, נמצא הטקסט שלכם.

לפני שבועיים. שישי, 30 באוגוסט 2019, בשעה 16:40

 

בואו נבהיר משהו:

בעוד שאני יכולה מאוד להנות משיחה ולהעריך אנשים (את דעתם וחוכמתם) שאינם משכילים ו/או כאלו שמדברים/כותבים בשפה מאוד פשוטה וברורה ובמשלב לשוני נמוך,

אנשים שמשתמשים במילים "גבוהות" (ובייחוד בכאלו שאינן ממשלב דיבור), וטועים בשימוש בהן או במשמעותן - נתפסים בעיניי כטרחנים ויומרניים, ומה שלרוב נעשה מתוך ניסיון להרשים ולהשמע חכמים, רק מלמד אותי שיותר חשוב לכם להיות פלצנים מלדעת/להבין מה אתם אומרים.

ולפחות בשבילי - Turn off  עצום.

 

אז או שתשתמש במילים שאתה מכיר.

או שתבדוק, תלמד, אבל תדע מה אתה אומר.

או שלכל הפחות, אם לא עשית את הנ"ל, תהיה בטוח שהאדם שאליו אתה פונה יהיה גם כזה שלא יכיר, וגם כזה שלא הולך לבדוק אם נתקל במילה שלא הכיר. כי בכל אופציה אחרת, הניסיון להשמע חכם ולהרשים משיג בדיוק את התוצאה ההפוכה.

 

 

וסתם הערה, חוכמה בעיניי מתבטאת בתוכן. אדם חכם ידע לזהות דברי חוכמה גם אם נאמרו בשפה הפשוטה ביותר, כמו שידע לראות שטויות בכסות שפה מליצית.

 

Erykah out.

 

לפני 3 שבועות. ראשון, 25 באוגוסט 2019, בשעה 19:08

 

אני לא חזקה בענייני רחמים עצמיים, אבל גם לי יש רגעים בחיים שאני יכולה למצוא את עצמי מרגישה קצת מסכנה.

וברגעים האלו חשוב לזכור, שיש אנשים שאלרגיים לכלבים.