באשר אלך תלכי

ויודע אדון נפש שפחתו.
יכולתי לפרט את כל מה שציפיתי ולא נעשה. את כל מה שרציתי ולא התבצע.
אבל הרגשתי אותך. הבנתי שאת לא איתי. ראיתי שאת עטופה בפחד שנבנה אצלך מאז מפגשנו הקודם בשבוע שעבר והידיעה על מה שמצפה לך (כי מגיע לך) ובחרתי לוותר. להכיל. להוריד את גובה הלהבות (גם אם להבת הנר שנתחב לאחוריך התקרבה במהירות אל פלחי ישבנך ושעווה טפטפה על גבך).
אני גאה בך ומעריך אותך על מה שאת נותנת לי. זה לא אומר שהפכתי לרכרוכי. זה אומר שאנחנו מחוברים מספיק כדי לדעת מתי להרפות ולקחת צעד לאחור. בפעם הבאה נתקדם בצעד כפול.