באשר אלך תלכי

כבר יומיים התחושה הזו מציקה.
למעלה משנה את שייכת לי. את כמות הימים בהם לא תקשרנו אפשר לספור על אצבעות הידיים.
את מכירה אותי.
את מכירה את דרך המחשבה שלי.
את יודעת מה חשוב לי ומה חשוב פחות.
את יודעת מה מעורר אותי ויודעת מה התחושה הפיזית שאת חווה כשזה קורה. זכית ללא מעט אורגזמות איכותיות כהוקרה.
את יודעת מה מרגיז אותי ויודעת מה התחושה הפיזית שאת חווה כשזה קורה. זכית ללא מעט סימני הצלפות, שטפי דם וכאבים כ"הוקרה".

ופתאום את בוחרת להתעלם מכל מה שלמדת וממה שאני דורש ממך, ולעשות (או לא לעשות) את מה שאת חושבת שנכון. ומילא אם מה שאת חושבת שנכון היה באמת כזה. הוא לא!
את מקבלת החלטות על סמך מה שאת תופסת שאחרים -החוקי שלך, כ' או ד' - חושבים, במקום למלא הוראות שיעשו לי טוב, יעשו לך טוב ולא יפגעו בסביבה.

ומסלול ההתנגשות הזה, סופו לכאוב.
את יודעת שהמסה שלי גבוהה משלך והתנגשות בי לא תשאיר אותך יציבה.
תחשבי מסלול מחדש...