בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב
הצטרפ/י לכלוב תוך דקות - ובחינם
הרשמה התחברות

סתם

לפני 8 שעות. שלישי, 11 בדצמבר 2018, בשעה 23:18

אין ככ הרבה סיכויים להכיר ולמצוא התאמה. מצחיק שמכאן סטטיסטית הכרתי יותר קשרים משמעותיים עם המין השני מאשר בעולם הוונילי החיצוני שגם ככה ממועט בנות כל כך. סטטיסטית זה אחת לחצי שנה, עד שיום אחד המעגל החברתי יגדל (?).

כאן יותר קל לי לפלרטט, אולי כנשלט. יותר קל להיכנס למשבצת הזאת מאשר בעולם הוונילי שאתה לא בדיוק מבין מה מצופה ממך. כאן מיניות היא יותר פתוחה וזה עוזר יותר להתחבר. זה או שאנשים כאן בודדים או עם אישה ותשע נשלטות מהצד. 

לפני 22 שעות. שלישי, 11 בדצמבר 2018, בשעה 09:05

בפעם הבאה שאני פוגש מישהי שחורה שלובשת שמלה וורודה יפה  במסיבה ואז העניינים מתחממים ואני שם את הראש בחיקה, מסתכל עליה מלמטה, והיא אומרת: "...נראה שאתה כזה שאוהב שליטה נשית ולהתמסר :)" (באנגלית) ואני בתגובה רומז כן כן כן כן כן אז בבקשה שהחלום לא יגמר.

לפני 4 ימים. שישי, 7 בדצמבר 2018, בשעה 22:18

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי סקרן. היה לי ידע כללי רחב, אם זה בילדות שהייתי מבקש שיקנו לי ספרים בעיקר על אסטרונומיה ועל גוף האדם ועל והמיתולוגיה היוונית. בשיעורי היסטוריה הייתי מסיים את הספר במקום להקשיב למורה. הייתי גם שואל המון שאלות (אני חושב שעדיין). בכיתה ד', כשהגיע האינטרנט לביתי כבר גיליתי את וויקיפדיה והייתי קורא ערך שמעניין ואז לוחץ על כל הערכים ב"ראו גם". שנה אחרי, בכיתה ה', קראתי איזו כתבה באיזה MSN (מי נכנס לאתר הזה כבר) על להכניס אזיקים למיטה. עד אז, חשבתי שאני היחיד בראש שמפנטז על להיות חסר אונים, קשור ומובך בידיי איזו פיה שתשמור עלי ותתעלל בי, אבל הכתבה השטותית הזו התכתבה עם  הפנטזיה בראשי והציפה בי סקרנות לחפש מה עוד אני יכול למצוא בקשר אליה. מהר מאוד גיליתי שיש תווית למה שעשה לי את זה, והנה, הגעתי לכלוב שהיה אז בראשית שנותיו כולל האתר השני שהיה אז הרבה יותר פעיל למיטב זכרוני (עדיין היה לי מצפון, אז פחדתי לפתוח יוזר עד שהגעתי ל18 חחח).

fast forward לתקופה הנוכחית. סיימתי את הלימודים, סיימתי את התואר. אני לא רואה את עצמי חוזר לאקדמיה המשעממת הזו. מצד שני יש בי צמא לידע. מוצא את עצמי גם היום מנסה להשלים את זה מאיפה שרק אפשר, עדיין קורא בויקיפדיה, עדיין מוצא את עצמי "נופל" לפודקאסטים ושלל ערוצים בתחומים שונים ביוטיוב. עדיין מגגל שאלות בגוגל (האם אני בהריון?). 

ניתן להסיק שגם העבודה הנוכחית היא כר פורה לידע חדש, אבל היא לא מרגישה לי ככה. מרגיש לי משעמם, אני לא מתחבר אל האנשים, אני לא מצליח לבטא את מי שאני כמו שאני בתחומים אחרים שם. ואם אני עוצם עיניים ומסתכל שנה אחת קדימה מרגיש לי שכלום לא ישתנה אם אשאר שם, וזה לא טוב. מצד שני, דור הY ידוע בהיותו בכיין וחושב עצמו פתית-שלג מיוחד, מי אמר שעבודה חייבת להיות מספקת? תשאלו את ההורים והסבים והם יגידו לכם שזה נטו הכנסה לבית ועבודה חייבת לתת בתוכה את העניין הזה, זו פריווילגיה. 

 

לפני 5 ימים. שישי, 7 בדצמבר 2018, בשעה 00:35

מרגיש כאילו אין לי בחירה בדברים משמעותיים, ואולי.. כבר בחרתי. להישאר ככה? זה הכי נוח. כנראה שלא מספיק רע לי. ואם אחליט לא לעמוד במקום אז יכול להיות (הרבה) יותר נורא. ואז, יאשימו אותי שלא הקשבתי, כרגיל. גם אם דברים אמורים להיות רק עניין שלי, תלויים רק בי, לצערי הם לא. ואני מקווה שעם הזמן זה יפסק.

נמאס לי מההרגשה המשתקת הזו. 

לפני שבוע. שלישי, 4 בדצמבר 2018, בשעה 21:37

אני חושב שהסבל הכי גדול הוא מהמלחמות שלי כלפי עצמי. 

הזמן מתקתק וזז מהר, והחיים - תקועים. הכל אותו דבר כמו לפני שנה, לפחות באמות המידה שחשובות לי. אולי השתנתי קצת בפנימיות? מרגיש שממש מעט. ועדיין השיפוטיות העצמית משתלטת. לרוב אני מאמין שהחיים הם כמו נהר (ולפחות בשבילי), מיותר להילחם. מיותר להילחם כי זה מעייף, ומלחיץ ומחריד. לא להילחם בחיים זה לא אומר לא לעשות (וחוץ מיזה, מה רע בלא לעשות? גם כך מאחורי הר יש עוד הר..). 

יש עקרון יפה ביוגה שאומר שלהתאמץ לא עושה טוב. לא 100%, לא 200%. 70% זה מספיק. אחרת ההנאה תצא ורק נתיש עצמנו. עקרון שאני נוטה לשכוח.