בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני 5 שעות. יום שלישי, 9 ביוני 2026 בשעה 6:20

Someone to fuck all this anger and stress off of me.

לפני 3 ימים. יום שבת, 6 ביוני 2026 בשעה 3:13

גבר.

לאזן.

שנהיה עזר בעדנו, לא נגדנו.

מישהו שאוכל להשעין לו ראש עייף על החזה

להרגיש בית נוסף לבית שהוא שלי ואני

גבר שיחזיק

כזה שאגיד לעצמי

איך הוא יודע את כל זה.

להתרכך מולו כמו חמאה בסיר.

 

כזה של 'מתוקה שלי אני בדרך, תתלבשי יפה'

לפני חודש. יום שלישי, 28 באפריל 2026 בשעה 9:15

הודעה שכותרתה "בייבי קטנה"

 

ו"תוכנה":

 

"מה ככ מפריע לך לגבי שולט שהוא בקשר ראשי

מבחינתך כל סשן חייב להוביל לקשר?"

 

יש לך את זה ביותר "שם זין על הגבולות שלך"?

 

אין מספיק ריבועים בבטן שלך בשביל להתעלם מדגל אדום כל כך בוהק.

 

 

לפני חודש. יום ראשון, 26 באפריל 2026 בשעה 7:52

גרגר עכירות נוסף לקולקשן

מודל אפריל 2026

לא מתחרטת כי נוכחתי שעוד לא נס ליחי

אני מבינה עד כמה זה פשוט לא שווה את זה כשזה לא מדויק

ועד כמה מלאכת הדיוק קשה עד בלתי אפשרית

שלי מול עצמי. להיות בחדות על כל ניואנס קטן

על כל זיוף. להיות עירנית ופקוחת עינים.

 

וזה קשה. קשה כל כך עד שהאפשרות המייאשת של לוותר כליל

ולא לתת דריסה רגל כלל נראית אטרקטיבית מתמיד.

איף. פשוט איף.

(לעצמי - תזכורת לא להתפשר על מילימטר של תקשורת מיטיבה, שקיפות, כנות, חמימות ולא לרוץ קדימה).

לפני חודשיים. יום ראשון, 29 במרץ 2026 בשעה 15:02

פכי מלחמה: הרגלים כמעט פבלוביים:

 

ללכת לעשות פיפי לפני אזעקות.

להכין קפה לפני אזעקות.

לעבוד בפרצים כשהמוח מצליח

לדגום את הצוות שלי לפני ואחרי סופ"ש

להתאבסס על ניקיון הרצפות והכביסה (עשיתי גם קודם ועכשיו ביתר שאת)

לשקר שהעיניים דומעות מהאבק במקלט

ללטף את הפצע בלב שהולך וגדל

לרצות מאוד לא להיות לבד 

אבל לא להצליח לצאת מהקונכייה

גם כשמושיטים לי יד.

לפני חודשיים. יום ראשון, 15 במרץ 2026 בשעה 0:48

תמיד אי אפשר לדעת 

מה באמת יקרה ברגע ההוא הראשון

שבו העיניים יפגשו בשלך.

ברגע שבו אסקור את דמותך האמיתית 

העין תראה את כל הניואנסים הקטנים

הציפורניים האכולות או הזיפים שחמקו

איך אתה אוכל ומה תבחר להזמין לך או לי

או האם תזמין לנו.

הרי עולם ומלואו טמון שם. ברגע הזה.

 

הלב הוא חילזון זהיר ומהוסס

שולח גשושים עדינים עדינים

על פני גבב אותיות עוד ועוד 

יש בך הבטחה לנצח מעורסל 

יש בהבטחה שהלב שלי מבקש לו

סכנה של עשן ומראות 

 

והלב הוא עוד מחלים מההבטחה הקודמת

שהופרה בחטף. 

מכל הצריבות החומציות הארסיות בדמות

שרלטנים וזייפנים גסי לב

שרמסו את האמון הרך המייחל שלי

 

שמור לי על הלב, אני רוצה להגיד ויודעת

רק אני יכולה.

 

(תשמור לי על הלב?)

 

 

לפני שלושה חודשים. יום שני, 2 במרץ 2026 בשעה 16:24

לשתוק איתו. בנחת.

לסדר יחד את המטבח בלי לתכנן בקול.

להתכונן לשינה. בלי לדבר.

להכנס למיטה מוכנה.

לקבל אותו. לישון.

להיות מחובקת.

לפני ארבעה חודשים. יום ראשון, 8 בפברואר 2026 בשעה 12:38

יש גרגרים קטנטנים של עכירות שמלכלכים לי את דפנות הלב. כל ניסיון כושל כאן הוא גרגר קטנטן.

גם האקס הוא גרגר קטן. אולי מעט גדול יותר במימדיו הגרגריים אבל גרגר none the less.

אני מזהה בי שארית של כעס עליו. מוטב שאסתכל לזה בעיניים שלא יישאר יותר מהרצוי.

גרגרי החמצה. גרגרי עלבון. גרגרי זעם כבוש מטימטומם של בני האדם.

רובם נשטפים בזרם החיים. חלקם מותירים משקעים דקיקים.

עם כל גרם שאני משילה אני הופכת רכה יותר. גם הבשר. איתו הרגשתי שצריכה להיות חזקה בכל המובנים. וידעתי בבטן (הרכה. חה) למה. ידעתי שאני מגנה עלי. והיום אני בוחרת לי להיות רכה ונעימה יותר ויותר.

אני מבקשת לי רכות ועירסול בגבר שליבו רך וזרועותיו חסונות. בוא אלי.

לפני ארבעה חודשים. יום רביעי, 21 בינואר 2026 בשעה 23:38

אני מתגעגעת לזמן ההוא שבו הייתי חסרת אחריות בכל המובנים. היה לי חופש נדיר שלא ידעתי עד כמה הוא חופשי. הייתי הלומת עצב וחסרת אחריות ורווקה כל כך. 

שירת אותי אז גבר מבוגר ומתוק וטיפש. הוא היה תמים כמו ילד ומכוער ומסור כמו כלבלב. לא היו ביננו רגעים מיניים כלל.

אילפתי אותו בקלות והוא נתן לי כל מה שרציתי.

אני מתגעגעת לתחושה הזו של לעשות מה שבא לי ולהיות מרוכזת אך ורק בי ובצרכי כמו ילדה קטנה.

 

רק שהיום אני מבקשת מקום דומה מהצד השני.

להיות קטנה ופותה ומוחזקת. למצוץ אצבע ולהמות כמו יונה קטנה.

להרגיש את האצבעות הגדולות מלטפות את העור הרך.. מלמדות אותי הקטנה מגע של גבר.

להרגיש נערצת כמו שרק אבא מכור יכול להסתכל על הבת שלו מאוהב. רק ששם בעולם האמיתי זה אסור ופה ביננו הוא יוכל גם לנשק את כל המקומות שניתן להם יחד שמות קטנים ומתוקים וסודיים.

אני רוצה להתענג כל כך עד שכולי אתרכך ואתעגל ואצטנף סביבך והמילים כולן יימלטו ממני ורק אפיק קולות של חיה קטנה. אדרוש עוד ועוד.

 תלטף אותי ותעשה לי קיצי ונעים, תחקור ותתבע ותטבע בי, תקח אותי למקומות, תאכיל אותי ותשקה אותי. תקריא לי ספרים של גדולים כשאני מונחת על הגב ויד אחת שלך פורטת על נימי נפשי החשופים והרטובים.

תתאהב בי ותרצה להיות איתי בכל רגע פנוי שיהיה לנו, תתאמץ בשבילי ותביא לי פרחים שישמחו אותי. ואני אדע שאני יכולה לקפוץ בהתרגשות ולבכות כמו ילדה קטנה כשיהיה לי עצוב ולא אצטרך את כל המילים הגדולות שאני טובה בהן.

לפני ארבעה חודשים. יום שלישי, 20 בינואר 2026 בשעה 23:20

לא לעמעם את האור שלך עבור אף אחד

אם את גדולה מדי בשביל אחד

את תהיי בדיוק בשביל אחר

אני לא מסוגלת להיות אחרת ממי שאני

פעם הייתי עוטפת את הברק הזה בשכבות שהסתירו את הבוהק

היום אי אפשר. כל הקליפות נושרות.

 

בוא אלי גדול כמו pillars of the earth 

אחד שדואג לעצמו ולשלו 

חכמה בלב ויצר מפעפע בדם

ידיים שעושות ויוצרות 

בוא לקחת את האור שלי ולהגביר אותו עד שייסמא את העולם