לפני ארבעה חודשים. יום ראשון, 8 בפברואר 2026 בשעה 12:38
יש גרגרים קטנטנים של עכירות שמלכלכים לי את דפנות הלב. כל ניסיון כושל כאן הוא גרגר קטנטן.
גם האקס הוא גרגר קטן. אולי מעט גדול יותר במימדיו הגרגריים אבל גרגר none the less.
אני מזהה בי שארית של כעס עליו. מוטב שאסתכל לזה בעיניים שלא יישאר יותר מהרצוי.
גרגרי החמצה. גרגרי עלבון. גרגרי זעם כבוש מטימטומם של בני האדם.
רובם נשטפים בזרם החיים. חלקם מותירים משקעים דקיקים.
עם כל גרם שאני משילה אני הופכת רכה יותר. גם הבשר. איתו הרגשתי שצריכה להיות חזקה בכל המובנים. וידעתי בבטן (הרכה. חה) למה. ידעתי שאני מגנה עלי. והיום אני בוחרת לי להיות רכה ונעימה יותר ויותר.
אני מבקשת לי רכות ועירסול בגבר שליבו רך וזרועותיו חסונות. בוא אלי.