שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכתיבה משחררת

לפני 7 שנים. 17 באפריל 2017 בשעה 15:10

לפעמים נדמה לי שהפסקתי להרגיש. מעיין כהות חושים.

אני כבר לא בטוחה שאני יכולה להרגיש אהבה, להרגיש עצב.. 

אולי מדי פעם מרגישה מעודדת או הקלה, משהו מצחיק אותי מדי פעם, אבל זה לא באמת שמחה, זה לא אושר.

מתעצבנת מדי פעם אבל זה מהר מאוד עובר לי.

בוכה - כן, אבל לא מרגישה אומללה או מסכנה. בוכה קצת, משחררת וזהו.

לא באמת אכפת לי מה קורה סביבי ושום דבר לא באמת נכנס פנימה, רק עובר דרכי וממשיך.

לפעמים אני חושבת שזה עדיף, ככה אין סיכוי שאני אשבר ואתפרק, אבל מצד שני אני לא אהיה באמת מאושרת.

 

לא יודעת להגדיר את המצב הזה..

יכול להיות שזו סתם תקופת מעבר כזו, חילופי העונות?!

לפני 7 שנים. 4 באפריל 2017 בשעה 17:30

אם אני צריכה להיות בצום למשך 12 שעות (מותר רק מים)..

וצריכה להוציא קצת עצבים, אנרגיות, להתפרק ולהתנחם קצת..

 

האם לטעום את נוזל החרמנות שלי זה נקרא לשבור צום?!

ויותר חשוב מזה.. מה לגבי נוזל זרע?!

לפני 7 שנים. 26 במרץ 2017 בשעה 9:40

Some people just need a high five 

in the face
with a chair

 

יש אנשים שכשאני רואה אותם, זה המשפט שהכי מתאים להם!

 

לפני 7 שנים. 20 במרץ 2017 בשעה 14:47

היום זה יום האכזבות! 

לפני 7 שנים. 19 במרץ 2017 בשעה 23:57

הוא גרם לי לבגוד בעצמי.

הוא גרם לי לוותר על המקום שלי.

לפני 7 שנים. 17 במרץ 2017 בשעה 23:23

לאחד והיחיד,

אתה זה שאומר שאתה דואג לי כל הזמן,

אתה זה שאומר שאתה אוהב אותי,

אתה זה שאומר שאתה רוצה אותי,

אתה זה שאומר שאני מיוחדת,

אתה זה שאומר שמי שיהיה איתי יזכה.

אז איך זה ש..

אתה זה שמשחק איתי משחקים?

אתה זה שמתחמק מלתת לי תשובות?

אתה זה שאומר שאתה מתגעגע ולא בא?

אתה זה שלא רוצה להוביל אותי?

אתה זה שמזיין כל הזמן - אבל את המוח?