sweetest perfection

השבוע הזה הוא בהחלט אחד המספקים שהיו לי.
עבודה קשה מתובלת ברצף מפגשים עם חברים שאני אוהבת, ובשביל הדובדבן שלמעלה גם קצת גיוון קולינרי בתפריט.
עבודה קשה זה לא משהו שחדש לי. אני רגילה ואוהבת לעבוד ולראות את התוצאות במהרה. מאז ומעולם הייתי "סוס עבודה" ואם לומר את האמת אני לא יודעת מה זה להיות ראש קטן או לבוא ל"עבודה". אני מסוג האנשים שבאים לעבוד. לא לעבודה.
כל כך הרבה אתגרים עלו מולי בעבודה השבוע והצלחתי למצוא להם פתרונות יחסית מהר. הפתעתי את עצמי וגם את הממונים עלי. קיבלתי המון פידבקים חיוביים אבל אחד הטובים היה שאמרו לי שאחד הדברים הטובים שקרה להם זה היה הראיון עבודה איתי. אותו מר בחור שראיין אותי לעבודה התקשר אלי השבוע ואמר לי בפירוש שהוא שמח שאני חלק מהחברה ושאני מתקדמת בקצב מטאורי. מעולם לא היה מישהו בחברה שקודם כל כך מהר כמוני.
אני לא טובה בקבלת מחמאות. אני ישר מסמיקה ומרגישה צורך להתנצל על היותי אני. לא יודעת למה אולי זה חלק מהחינוך הפולני שקיבלתי. (אני רק רבע פולניה אבל יש גם פולניות שהגיעו מאפריקה. פולניה זה אופי לא ייצוג עדתי).
כמובן שאחרי כל המחמאות האלה אני מרגישה רק צורך להוכיח את עצמי יותר ויותר. ומוצאת את עצמי מתזזת בעבודה יותר מהרגיל. כל כך חשוב לי שלא יהיו טעויות. אפילו לא אחת קטנטונת. להוכיח לאותו מר בחור שתמיד אפשר יותר ושאני בהחלט יושבת טוב בנעליים הכל כך גדולות שקבלתי מהם.
מלבד העבודה שגוזלת המון מחיי בזמן האחרון (אין הרבה תלונות בעניין ומקווה שזה ישתפר עם הזמן) השבוע גם יצא לי לראות מספר רב של חברים שהתגעגעתי אליהם נורא. זה התחיל בשישי אצל אורלי ששם בהחלט ראיתי כמות מכובדת של פנים שאני אוהבת. נהניתי מאוד ולצערי הייתי חייבת ללכת מוקדם. כל כך הרבה זמן לא הייתי במסיבה כזו שהגוף כבר לא רגיל לסחוב כל כך הרבה שעות על עקבים. קיבלתי מחמאות רבות על התספורת החדשה והלכתי הבייתה לישון קצת. אבל באמת קצת ... שעה ועשרים דקות ליתר דיוק לפני שהייתי צריכה ללכת שוב לעבודה. הצוות שלי כל כך מיומן וכל כך יודע את העבודה שהרשיתי לעצמי לבוא לא כל כך מפוקסת כמו תמיד והם פשוט תיקתקו עבודה בצורה מושלמת.
חזרתי הבייתה וקרסתי לי ל11 שעות שינה מתוקות.
בהמשך השבוע פגשתי זוג חברים שאני פשוט חולה עליהם לארוחת כבש מדהימה. הבחור על הגריל ושתינו מלקקות את האצבעות. ככה זה צריך להיות. הגבר במטבח החם, ואני רק מחכה שיגישו לי את האוכל. נכון שהמפגש לא היה בדסמי בעליל אבל הוא קצת גרם לי לחשוב. בהחלט אני רואה את עצמי מתפנקת ככה כשבן זוגי (שיהיה מתישהו) יפנק אותי אחרי יום ארוך בעבודה.
למחרת באו אלי לעבודה 3 חברים לביקור. הם לא מכירים זה את זה ופשוט ככה קפצו לבקר ללא תיאום מראש רק כי היו בסביבה. זה בהחלט היה מרענן וכייפי.
אתמול בערב קינחתי לי את השבוע במפגש עם אחותי היקרה. ישבנו, דיברנו רק אני והיא פעם כשגרנו יחד היינו עושות את זה הרבה. אבל מכורח הנסיבות בשנתיים האחרונות לא יצא לנו להיות ממש ערב שלם יחד ללא משפחה או בני זוג אחרים. נטו אנחנו זה הכי כייף.
יש משהו בחיבור ביננו שלא ניתן להסביר. זה מעבר לקשר רגיל שבין אחיות. אנחנו כל כך שונות אחת מהשניה גם בחיצוניות וגם באופי אבל אנחנו כל כך מחוברות ביננו שקשה לי להאמין בכלל שזה אפשרי. אנחנו ממש כמו שני קצוות של הסקאלה. ולא משנה איזה סקאלה. אבל ידוע שהפכים מסתדרים לא!? היא חזרה לביתה ואני נרדמתי עם חיוך על הפנים. נרדמתי לי בסלון עד שהחום העיר אותי.

בהחלט דברים הופכים לקלים יותר בחודשים האחרונים. אני ממש מרגישה ששינוי האוירה שעשיתי לעצמי שינה לי המון דברים.
האנרגיות השליליות שאפפו אותי נוקו וכאילו אני מתחילה מחדש רעננה כמו תחבושת היגיינית. השינוי המטורף בעבודה, השינוי בדירה, השינוי בעצמי הביאו אותי למקומות טובים. אז אחרי תקופה ארוכה שהבלוגים שלי ששיקפו את חיי והראו כמה שיעמם לי וחיפשתי ריגוש, אני בהחלט יכולה לומר שהיום אני מוצפת ריגושים. ממש אין לי רגע משעמם. טוב לי כך.

שלא ייגמר לעולם.

אחרי מלא זמן שלא עשיתי שום דבר בשיער על מנת שיוכל לגדול ואוכל לגזור סוף סוף את שאריות הצבע השחור מעליי, החלטתי היום ללכת להסתפר ....

הסתפרתי עד קצת אחרי הכתפיים. לדעתי זה חמוד אבל עכשיו צריך להתרגל לזה.

הראש פתאום נורא קליל בלי כל הרעמה שהייתה שם.

אני בחופש מחלה עד סוף השבוע.
אוף כמה שאני צריכה את החופש הזה. החודשיים האחרונים היו כל כך אינטנסיביים ולא הייתה לי שניה לעצמי.
עבודה מדהימה אבל כל כך תובענית. יש סיפוק אני לא אומרת שלא אבל הייתי צריכה את החופש הזה כמו אויר לנשימה.
הרגשתי את עצמי הולכת לקורסת נפשית ובעיקר פיזית. חוסר בשינה עם עבודה מאומצת לא עשו לי טוב והנה הגוף שלי הכריע אותי ואני בחופשת מחלה.
אז זו חופשת מחלה נהדרת כי אני לא מצוננת או סובלת מכאבי גרון. אני מרגישה מצויין ובהוראת רופא אני צריכה לנוח כמה שיותר ולהרים את הרגליים למעלה.
אין יותר טוב מזה. רק חסר לי קוקטייל עם מטרייה קטנה ביד ושני כושים עם כפות תמרים שיעשו לי רוח. (יש כושים בקהל?)
מקווה שיסתדרו בלעדיי שם עד שאחזור. וכשאחזור לא אמצא יותר מדי באלגן. גם ככה שאני בבית אני מקבלת 40 טלפונים (לרוב מיותרים) עם שאלות מה לעשות? איפה נמצא X ? ומתי Y צריך להגיע? ומה עושים במקרה שA וB פועלים למרות שיש הפסקת חשמל? נשבעת לכם, אם היו יכולים הם היו מסדרים לי אוהל קטן מאחורה והיו מעבירים אותי לגור שם.

אז שיהיה לכולם אחלה של שבוע אני הולכת לחפש כפות תמרים

ע.ב

זה התחיל אתמול בצהריים שהגעתי לעבודה והכל הולך חלק וטוב.
יש לי אחלה צוות ובאמת היה יום מעולה.
בלילה כשרצינו לסגור את המקום וללכת הביתה גילינו שהמנעול הראשי נתקע עם המפתח ולא רוצה להכנס או לצאת.
השעה 1 בלילה, אין טכנאים, המפתח לא יוצא ולא מסתובב.
"תשארו לישון שם, אין ברירה", נאמר לי ולמנהל הנוסף. וואלה מגניב למה לא.
ביליתי את הלילה בעבודה, על ספה, בלי מברשת שיניים בלי כרית ובלי שמיכה אבל אחד הלילות המצחיקים בחיי.
עד 4 בבוקר עשינו שטויות אבל אחר כך הבנו שצריך לישון קצת כי גם צריך לעבוד עוד היום. נרדמנו לשעתיים כשהוא ישן ממש עם הראש על הדלת כדי שאם מישהו ינסה לפתוח אותה היא תפגע לו בראש.
שרדנו יום עבודה שלם אחר כך, עייפים ומלאי אספרסו בדם. עוד יום הזוי שנגמר בצורה כלשהי אפילו אין לי מושג איך הגעתי לסוף היום.
הערב עברתי שוב דרך העבודה לראות שהסגירה של המנהל החדש עוברת טוב ונשארתי לעזור כשהבנתי שהוא מסתבך.
סיימנו הכל הוא יצא במונית הבייתה ואני נכנסתי לרכב.
אם מרפי דילג עלי עד היום אז היום הוא פגע בול.
אני נכנסת לרכב, מסובבת מפתח, ושומעת את המצבר גוסס לי בין האצבעות. המונית של ההוא ללא כבלים וכבר רחוקה, עוברים ושבים מסרבים לעצור. אני נכנסת לאוטו ופורצת בצחוק היסטרי. אכן אחלה סיום לקומדיית הטעויות של ה36 שעות אחרונות.
אחרי חצי שעה של ניסיון עם מי שעבר לידי החלטתי להזמין כבלים בטלפון. התקשרתי לחברת המוניות האהובה עלי והזמנתי לי נהג עם כבלים. הוא הגיע תוך 2 דקות הניע אותי ונסע.
אם הייתי יודעת שבעבור 50 שקלים מישהו יצליח להדליק אותי ועוד לגרום לי לשלם לו על כך ולהודות לו מקרב לב כנראה חיי היו נראים אחרת.

טוב די השטויות פרצו כל מחסום ורבלי שלי.
לילה טוב
עכשיו תורי לישון !!!

ימים מטורפים עוברים עלי. טירוף ממש ממש טוב עבורי.
כל הזמן עסוקה, כל הזמן בפעילות סוף סוף אנרגיה חיובית באויר.

העבודה החדשה מתפתחת לכיוונים ממש טובים ויחסית מהר מכשציפיתי. הייתה אתמול מסיבת פורים לכל העובדים וכמובן שהתחפשתי למלכת סאדו. התחפושת הייתה ממש פשוטה. חצאית ויניל, מגפיים, חגורת עור גופיה שחורה ושוט של אלונזו תקוע בחגורה. קצת איפור, אודם אדום דם ופיניטו לה קומדיה. כל כך הרבה תגובות לא ציפיתי לקבל. לא הייתי חשופה מדי, לא הייתי בולטת מדי וגם הרוב לא ממש מכירים אותי עדיין. רק בתור ההיא החדשה. היה נחמד ומשעשע לראות את כולם מנסים לפגוע אחד בשני ברגע שאישרתי להם לשחק עם השוט.

אני חושדת באחד העובדים שלי (ילד בן 17 וחצי) שהוא סאב בנשמתו. כל פעם שאני אומרת לו משהו הוא משפיל מבט. כל פעם שאני מסבירה לו משהו הוא אומר כן עגיל, לא עגיל תודה עגיל ובסדר עגיל. כאילו יש לו צורך לומר את שמי בסוף כל משפט שלו. אוף הוא כזה ילד יפה. עיניים עגולות וגדולות שפתיים של מוצצת ומן תמימות נעורים כזו שמעולם לא הייתה לי. אם זה ימשיך ככה את יומולדת 18 שלו הוא לא ישכח. אלא אם כן אני כבר אשכח מזה. אבל בהחלט הוא יהיה עבד משגע למישהי בעתיד. והוא אפילו עדיין לא יודע את זה.

הדירה החדשה התחילה להתארגן בצורת נהדרת אבל לאור העבודה החדשה והפרוייקטים החדשים של השותפה הסידור והארגון קצת נתקעו. כבר אין ארגזים אומנם אבל הכל עדיין בבאלגן אטומי. במקרה הטוב שתינו מגיעות הבייתה נמרחות על הספה בסלון ומחליפות כמה מילים כי אין כוח ליותר מזה. במקרה הפחות טוב אנחנו לא מתראות כמה ימים כי אנחנו בלו"ז הפוך כמעט לחלוטין. היא אמרה לי שבשבוע וחצי האחרונים זה ממש מרגיש כאילו היא גרה לבד. ת'אמת גם אני מרגישה ככה.

אסיים במשפט שאימצתי לי בזמן האחרון.
הכל לטובה !!!

אהלן אהלן
מיליון זמן לא כתבתי ויש לי מלא לספר אני אפילו לא יודעת איפה להתחיל.
עזבתי את העבודה (אחד הצעדים הקשים והחכמים שעשיתי בזמן האחרון), לקחתי לי שבועיים חופש לחשוב מה אני עושה הלאה והצבתי לעצמי 2 משרות נחשקות.
ניגשתי לשתיהן לראיון העבודה ואת שני הראיונות עברתי בהצלחה מרובה. עכשיו נשאר רק לבחור לאן אני רוצה ללכת.
אחרי שבחרתי והודעתי למשרה המפסידה התחלתי התלמדות. לא קל העסק הזה אבל בסופו של דבר יש לי שם יותר אופציות קידום ובצורה מהירה יותר.(אולי בטעות עוד אהיה עשירה ביום מן הימים).
עברתי דירה (עוד החלטה מצויינת) ועכשיו אני בדירה כל כך הרבה יותר נעימה. ביתית, עם שכנים מקסימים 2 מרפסות (אחת מהן יוצאת מהחדר שינה שלי) וגג ענק.
בלי עין הרע החיים מתחילים לחייך אלי.
כנראה כשעזבתי את הקארמה הרעה שסבבה אותי דברים מתחילים להראות אחרת.
יום חמישי האחרון יצא לי להגיע סוף סוף למסיבה של אורלי. היה מעולה למרות שהיה קצר. התגעגעתי נורא למלא אנשים ושמחתי לראות אתכם שוב אחרי הפסקה לא קצרה שלקחתי מהקהילה. (הכל במסגרת הארגון מחדש של חיי)
מקווה שאצליח להגיע למסיבות נוספות למרות שימי חמישי הם נורא בעייתיים מבחינתי. אעשה את המקסימום.

שיהיה לכולם שבוע נפלא.

אני צריכה קצת חופש.
לא חופש כזה של ים ופינה קולדה עם מטריות נייר אלא חופש אמיתי.
לנוח קצת מעצמי, למלא מצברים, להרגיש רעננה כמו תחבושת היגיינית רק בלי הכנפיים כי רד בול דווקא אני שותה הרבה.
צריכה סבל שיבוא ויוריד לי את הסלעים מהכתפיים אפילו רק לכמה שעות.
אין לי זמן לעצמי.
אין לי זמן לנקות את הראש.
פרוייקט אחד אני סוגרת ומיד נפתחים 3 אחרים.
דברים שטיפלתי בהם לפני חודש נפתחים שוב מחדש עם מטענים נוספים.
אני לא רואה את הסוף ואפילו לא את האור בקצה המנהרה.
הלוואי ויכולתי להגיד לסמן לעצמי תאריך יעד כדי לדעת שבתאריך הזה הכל ייגמר. זה לא ממש עובד ככה.
אני עובדת קשה, אפילו קשה מאוד. חלילה לא מתלוננת. אני רגילה לעבוד קשה ככה הייתי כל חיי. אני גם מרוויחה לא רע בכלל גם בקטע הזה אני ממש לא מתלוננת. אז למה לכל הרוחות אני לא מצליחה לנוח. לשים רגליים על השולחן, לשכוח מהכל ופשוט להתנקות?
פעם הייתי נכנסת להתקלח ושוטפת מעלי את מטרדי היום. נראה לי שעכשיו גם צונאמי לא יעזור.
יש לי את כל הנתונים לפני, יש לי את הדרך לפתרון של כל דבר, אבל זה פשוט לא נותן לי מנוח. כאילו מישהו רואה שמצליח לי ובכוונה דוחף לי מקלות לגלגלים כל פעם מחדש. ואני, כמו ילדה טובה מוציאה את המקלות, רואה שהתעקם קצת הגלגל וממשיכה הלאה.
אני צריכה שקט.
צריכה לכבות טלפון, להתנתק מהעולם לכמה זמן. יש שיגידו שאני כבר מנותקת ולא בקשר וחרא של בנאדם כי לא רואים אותי וכו'.
נו אז מה ? אני יודעת את כל זה. אבל אני צריכה שקט. תנו לי את השקט הזה. בסוף אני אחזור לחיי חברה מלאים ומתפקדים כבעבר. עכשיו זה לא הזמן לזה. גם לא בא לי על אנשים עכשיו. רוצה לחזור מהעבודה ולהתפגר מול הטמבלויזיה כמו זומבי. לא רוצה לחשוב. אני עושה את זה יותר מדי בזמן האחרון.
חבריי,
תבינו אותי ואל תכעסו. אוהבת אתכם אבל אין לי כח אליכם כרגע. אל תעלבו, אתם לא מיוחדים, אין לי כח גם לעצמי כרגע.

אני לא יודעת מה איתכם,

אבל הבוקר הייתי בשוק הכרמל וקניתי לי מנגו ע-נ-ק-י !!!

עכשיו רק צריך שיתקרר והוא מוכן לשימוש.

אני עגיל (השם המלא שמור במערכת) ואני מכורה לאח הגדול.
מי שמכיר אותי יודע לא להתקשר בימי א' וג' בשעה 21:00 ויודעים שכשבאים לביתי ערוץ 20 עובד 24/7
אני רוצה למחות על הדחתו של צבר !
לא, לא כי הוא חתיך הורס, אינטליגנט או משעשע אלא כי הוא לא היה אמור ללכת.
מי צריך את הבייבי יואי הענק הזה שם? מה יש לו להציע? מה הוא עשה בשביל מדינה?

אוף, ממש מבאס לראות את הבית בלי הבונקר הזה שכל מילה שהוא מוציא מהפה יש לה 70 משמעויות ורק צריך לחפש ולהבין למה התכוון הסברס באומרו.

טוב די, עשיתי לעצמי מספיק פדיחות ליום אחד.






* למה יש לי יותר צפיות מתי שאני לא כותבת כלום שבועות שלמים מאשר בזמן שאני כן כותבת ???

לא יודעת למה אבל בשבועיים האחרונים יש לי מן תחושת ריקנות כללית שכזו.
מן חוסר עניין בהכל.
שום דבר לא מעניין אותי, שום דבר לא מדליק אותי, שום דבר לא מרגש אותי ופשוט בא לי לא לעשות כלום.
אין לי הסבר ממשי למה תחושת החוסר חשק הזו הגיעה, באמת שניסיתי לבדוק את העניין, אבל פשוט לא בא לי.
כמו כל דבר אחר כרגע בחיי, פשוט לא בא לי. מה לא בא לא ? וואלה הכל.

אני צריכה עניין בחיים, צריכה חידוש, זה כבר מבעבע לי בורידים. מה החידוש? אין לי מושג.


טוב גם את הבלוג הזה לא ממש בא לי להמשיך לכתוב...