אני אוהב לשבת במזח, המזח של הרצליה מלווה אותי כבר לא מעט שנים.
לשמוע את הגלים נותן לי את ההרגשה שהכול נשטף ומתנקה, ומה שלא, מתנפץ עם הגלים על המזח.
ברגעי משבר, אני מוצא את עצמי כאן.
אתמול אמרה לי המטפלת שאני לא סובל מהפרעת אישיות, לפחות לא כרגע ומי יודע אם תתפתח בעתיד היא אמרה.. אני עוד מנסה להתרגל גם להומור היבש שלה.
פאוזה פה, בהחלט יש על מה לעבוד, מספיק בכדי לממן לה עוד דירה להשקעה.
למרות הביקורת העצמית הגבוהה שבי, אני מבין שיש בי אהבה עצמית, לא מספיק שנינו הסכמנו, צריך לטפח את זה יותר.
המסע הזה יהיה תהליך, היא הכינה אותי לעוד חודשיים-שלושה קשים של טיפול קוגניטיבי עם עוד שיטות משולבות שהיא זרקה באוויר ולא הבנתי מילה בתדירות שקבענו, ולאחר מכן עד שנה להעמקה, ולא זה לא יגמר שם, אז נכנס כבר יותר לשגרה ומאורעות החיים המתגלגלים היא הגדירה. הזמן הוא רק הערכה לפי מה שאני רואה עכשיו היא הדגישה. צחקתי.
יאללה, מקדמה לדירה עלי, אעשה מה שידרש.
מה אני כן יודע ובטוח בו..
זה שאני עדיין אוהב ומאוהב בה, והיום מפוקח ומבין ויותר מתמיד, אוהב לחלוטין ולא באשליה או פנטזיה של משהו שהיא לא. נשאלתי אתמול מה בדיוק ופירטתי.
היא הסכימה לאחר ששמעה.
כל התכונות והמאפיינים שלא נשכחים מליבי, גם לא בשעת כעס, גם לא כששמעתי מילים קשות, גם לא כשאמרתי מילים קשות.
אני מבין שניסיתי כמיטב יכולתי, הצעתי כל מה שהיה אפשר, ועכשיו הזמן להניח להכול,
הרבה התבוננות פנימית, טיפול והחלמה,
קצת טבע, נופים, וחברים טובים, קצת תחביבים ועיסוקים.
ובעיקר לנסות להבין מה מפה.
יש רגשות שגם הים הגדול ולא הגלים יוכלו לשטוף ולנפץ, ועם זה אלמד לחיות.
מי שאוהב אותי ורוצה בי ימצא את הדרך איתי, היום אני מודע יותר ואני בא שקוף עם הטעויות והפאקים שלי, עם כל מה שיש לי ואין לי בחיים, ואני עושה כמיטב יכולתי לתקן ולטפל. ואלו שבוחרים לא להיות חלק מחיי, לא חייבים, אני מקבל באהבה והבנה.
אני מבין שאני צריך לעזוב את המקום הזה, אז ניקיתי פה הכול, אין לי כוונה להתחבר לפרופיל הזה יותר, לא להיות פה מנותק אבל מדפדף, פשוט להתנתק מכאן.
אין לי מה לחפש פה, לא נשלטת ולא משהו סתמי ובטח שלא קבוע. אני לא בנוי לכלום מזה. ואת מה שתמיד היה פה שזה הכתיבה, גם זה כבר לא.
בא לי מקום יפה, בא לי סופ״ש רגוע באיזה מקום פסטורלי..
ועכשיו אחזור לשקט הרועש של הגלים.
תהיו טובים.