דווקא כשאתה לא איתי, דווקא כשהמרחק בנינו גדול, דווקא כשאתה כל כך חסר לי ואני מתגעגעת, דווקא כשהזכרון שלי מתחיל לתעתע ולדהות,
דווקא אז,
ואולי
בעצם
בגלל,
אני מרגישה שאני מוצפת בך.
במקום להרגיש את זיכרותך ממלאת את מערת הנשיות שבין רגלי בנוזל החיים החם והסמיך שפורץ ממך, אני מרגישה את מערת הנפש שבי מוצפת עד גדותיה, במערבולת סוחפת של רגשות כלפייך.
דווקא אז,
ואולי
בעצם
בגלל,
יש בי כמיהה ותשוקה מטורפת שמטלטלות וגואות בתוכי, יש בי געגוע עמוק וחד שמאיים לפצוע אותי מבפנים, יש בי חוסר שפוער בתוכי בור גדול, יש בי הערכה וכבוד כלפייך וגאווה ענקית בך, יש בי שמחה ובטחון ושלווה ורוגע מתוק בגלל שאני יודעת מי ומה אתה בשבילי ויש בי אהבה סוערת ובוערת כלפייך שעוטפת את הכל יחד, במערבולת רגשות אדירה שמסתחררת בתוכי במהירות, מציפה וממלאה אותי, וסוחפת אותי, בתקווה עד אלייך.
דווקא אז,
ואולי
בעצם בגלל.