גיליתי שאני כל הזמן מחכה לך, גם כשאני לא יודעת את זה, אני מחכה לך. מחכה שתבוא אליי, מחכה לראות אותך, מחכה להרגיש אותך קרוב, להסתכל לך בעיניים, לנשום את הבל פיך, לטבוע בתוך הידיים שלך שעוטפות אותי, לגעת, לנשק, לטעום אותך, לכאוב ממך, להתמלא בך, להתפרק עלייך, ולפרוק אותך, מכל המרחק והגעגוע והכמיהה והחסר שהצטבר בנו מהפעם הקודמת.
אז אני מחכה. בסבלנות. כמו נשלטת טובה. מחכה לשולט שלה שיתן סימן כדי שהיא תוכל לקבל את החלק שלה בו. ולפעמים הציפייה ממש קשה וארוכה כי הנתק הפיסי בנינו ארוך מאוד. ארוך מדי.
והרגע הזה שפתאום אתה מודיע לי שאתה בא או שאתה קורא לי לבוא אלייך, הופך אותי בשנייה לילדה קטנה, ומתלהבת, ומשתוקקת ומצפה, וכבר חסרת סבלנות.
והלב שלי מתחיל לפעום בקצב אחר, חזק הרבה יותר, עד שאני מתחילה להרגיש את הפעימות האלה גם בין הרגליים, והפטמות שלי מזדקרות וכבר ממש מגורות רק מהמחשבה על זה שעוד מעט תינק מהן, ואני כבר מרגישה אותן מטפטפות לי בחזייה. והרטיבות של למעלה מסתנכרנת בדיוק מופלא עם הרטיבות שמתחילה לגאות לי בין הרגליים. ואני ממש יכולה להרגיש את המגע שלך עליי, המבט, הנשימות. והנה זה אוטוטו קורה, אני כמעט גומרת רק מהציפייה הזאת, כשכל הגוף דרוך כמו קפיץ ומחכה להתפוצץ בשנייה שתחדור אליו, עם הזין הענק שלך, שאני ככ צריכה וככ התגעגעתי אליו.
ואז אנחנו נפגשים ואני מתנפלת עלייך ונמסה בין ידייך, ובולעת אותך אליי וטורפת כל חלק וחלק בך כמו אדם מורעב, ולא מפסיקה גם לא בשביל לנשום, והידיים שלי עוברות על כולך, מכינות את הלשון שתבוא מיד אחריהן, ואני שותה את הרוק שלך ומוצצת את הפטמות שלך, כאילו לך יצא משם חלב עוד מעט, ומלקקת את תנוכי האוזניים שלך ונושכת קלות את הצואר שלך ומנשקת אותך עוד ועוד ועוד, עד שהידיים שלי מגיעות אל פסגת החלומות והפנטזיות שלי, אל גולת הכותרת, היהלום שבכתר, הזין הענק שלך שעומד להתפרץ מתוך המכנס שלך ישר לתוכי, אל הכוס הרטוב והחם שלי שככ מחכה לו עד שזה כואב, ואז אתה פתאום עוצר אותי, ומספר לי שאני לא אקבל ממנו היום כי אתה שומר אותו בשבילה…
ובשנייה הזאת הפכת אותי מלביאה חרמנית המשחרת לטרף (אותך) לנשלטת מתוסכלת, פגועה, מושפלת וכואבת. הורדת אותי למקום הכי נמוך שלי, הכי קטן וכואב. הגוף שלי שורף מהתסכול של הצורך שלא יבוא על פורקנו, לא משנה כמה תרד לי ותלקק אותי ותדחוף לי אצבעות, ותשקיע בלהביא אותי לאורגזמות. והכאב הזה מאיים לפרוץ החוצה דרך העיניים. וכל מהשבאמת בא לי זה לבכות. גם בגלל הכאב הפיסי וגם בכלל התסכול.
אז אני מזכירה לעצמי שאני נשלטת ואתה זה שמחליט מתי וכמה ואיך אני יכולה לקבל ממך, ושאתה בכלל לא חייב לספק את הצורך שלי, ושאני צריכה להגיד תודה על מה שאתה נותן לי, והמחשבות האלה גורמות לדמעות של למעלה להתערבב עם הרטיבות של למטה.
והאורגזמה שלי מתקרבת והיא עוצרת בתוכה ככ הרבה כאב ותסכול שבא לי לצרוח אותה מתוכי. ואתה ממשיך לדחוף את הלשון והאצבעות שלך לתוכי וחופר את הראש שלך בין הרגליים שלי ואני דוחפת לך אותו יותר ויותר עמוק לתוכי עד שאני מרגישה שאני לא יכולה לעצור את הדמעות והן נוזלות ממני והצעקה בוקעת מתוכי והאורגזמה פורצת ממני, שוטפת ממני גם את כל התסכול, ההשפלה והכאב.
אתה הולך ואני חוזרת לחכות לך שוב, עד לפעם הבאה…
