אנחנו נחים במיטה אחרי הכל ואתה כמעט נרדם.
אני מתחילה עם השאלות "אתה רוצה ספר מעניין? אולי אתה תהנה ממנו כי הוא על נושא שאנחנו לא מבינים בו כמעט"
אתה מתעורר ורוצה לראות על מה מדובר
הולכת להביא אותו ואתה מדפדף בו ומתרשם
תוך כדי אני גם קוראת להזכר אבל בעיקר נצמדת אליך ומשחקת עם עצמי משחק שאסור שיהיה אויר ביניינו וכל העור צריך להיות כמה שיותר נוגע בעור שלך - במקסימום ואני בודקת עם עצמי אם זה יותר או פחות מתנוחות אחרות שאנחנו צמודים בהן ומנסה סוגי חיבוקים שונים. כפות הרגליים נצמדות גם ואני שמה יד אחת בעורף שלך ומרגישה כמו גדולה, מלטפת אותך.
אתה משנה נושא ונותן לי המלצה לסדרה דוקומנטרית שאת שמה אני משננת בקול רם ומנסה למצוא אסיציאציות כדי לא לשכוח
אתה שואל אותי אם אני יודעת איך הוקמה המדינה ואני יורה כל מה שאני יודעת, בלי סדר או הגיון ואתה מתקן אותי. אתה ממשיך ושואל אותי אם אני יודעת מה היה פה לפני כן וכשאני עונה לך אתה אומר שאני מתארת את זה בצורה ציורית מדי (אין לי מושג מה הכוונה) אבל הכל זה מה שאני זוכרת משיעורי היסטוריה, הכל בבלאגן.
אתה נותן לי שיעור, עם המון עניין וסבלנות שיש רק לך, כאילו שמדובר על אותם השיעורים שאתה מסביר לי איך עליי להתנהג אם אני הרכוש שלך.
יש לי המון שאלות על מה שאתה מסביר לי ואני מתאפקת ולא קוטעת אותך והדו שיח ביניינו מושלם בצורה שמרגשת אותי.
שיחה ככ פשוטה בין אב לבת
שמסבירה איפה אנחנו חיים
מה זה העולם הזה בכלל
ממלאת את מה שאף פעם לא היה לי
רגעים מתוקים עם אבא