בתוך הכלוב שיצרתי

אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם לא הייתי מחליטה לסיים את הקשר הזה. 

היית ממשיך להתנהל מאחורי הגב שלי? היית ממשיך להקסים אותן בכתיבה שלך ולגרום להן לפנות אליך שוב ושוב?

היית מנהל קשרים נוספים בזמן שהייתי עמוסה בעבודה?

היית ממשיך להחזיק אותי קרוב עם מילות האהבה והגעגוע?

היית ממשיך לבנות איתי תוכניות לעתיד, כשייגמר הקורונה, כשלא יהיו מכשולים בדרך?

כמה זמן זה עוד היה מחזיק? כמה זמן היית מצליח לחיות בכל כך הרבה עולמות במקביל?

כמה פעמים עוד היית מספר לי עם דמעות בעיניים שאתה אוהב ולא הייתה ולא תהיה אחרת?

לכמה עוד סיפרת את זה חוץ ממני? 

אפשר להמשיך את הרשימה, אין לה סוף, כמו שאין סוף לשאלות שנשארו, אבל התשובה היא אחת והיחידה לכל אחת מהן.

פשוט היית.