אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בתוך הכלוב שיצרתי

לפני 3 שנים. 12 במאי 2020 בשעה 19:51

 

הזמן לא זז כשמחכים. 

זוכר, איך הימים והשעות היו נראים כמו נצח?

היית שולח הודעות עם מספר שעות ודקות שנשארו עד שניפגש. אתה זוכר, אני יודעת. 

ואיך הזמן היה טס כשהיינו ביחד?

זין, שתן, ידיים, לשון, הכל היה מתערבב יחד, שלוליות של רוק, זרע וזיעה. והיה קצר מידי, אף פעם לא מספיק. 

ההמתנה הורגת. אבל אני רוצה לדעת, למה עכשיו, כשכבר אין למה לחכות, הזמן עדיין לא זז? הוא נעצר בנקודה בה מלאת לי את הפה בזרע והלכת לתמיד.

 

ידעתי יותר מידי טוב מה אני רוצה, וזה הפריע לי להבין מה אני באמת צריכה. מסקנות של חכמים,  טעויות של טיפשים. 

אני רוצה לחכות שוב, כבר לא לך, פשוט לחכות ולצפות. והזמן שימשיך לא לזוז, אני אתמודד, רק שאדע שיש למה להמתין.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י