הלכתי על ערק, משקה הכי דוחה שיצא לי לטעום בחיים, חוץ מטיפות אומגה 3, שפעם, בילדותי היו מערבבים בחצי כוס מים ונותנים לשתות כל בוקר על קיבה ריקה.
אז הלכתי על ערק, ועם כל שלוק שעשיתי ישר מהבקבוק הרגשתי איך הבחילה עולה ומתגברת, אבל הכרחתי את עצמי להמשיך. לא רציתי להשתכר, רק להקיא.
אחרי שרוקנתי את כל מיצי הקיבה בשירותים, הרגשתי כמו אז, כשנהגת למרוח לי את האיפור עם שאריות זרע או רוק שלא בלעתי. לא כעונש, לא היו לנו כאלה, רק כי חשבת שככה אני יפה במיוחד. דחייה מעצמי וסיפוק.
אהבתי לחזור ממך ולגלות את שאריות הנוזלים שלך בשיער, ולמרות זאת נהגתי לחפוף ישר, חבל שלא הוראת לי לחכות. בכלל לא נתת הוראות, לא חילקת משימות ועונשים, נתת לי את החופש להיות אני, חופש בחירה, אבל טיפשה כמוני מרגישה חופשיה יותר כאן, מאחורי ניק ומסך שמפרידים ביני לבין המציאות בה צריך להיות בתפקיד של מישהי אחרת.
... אחרי שרוקנתי את עצמי בשירותים, בעודי יושבת על הרצפה, רציתי רק דבר אחד, זרם של שתן שישטוף ממני את כל הגועל שנדבק לקרקעית הנפש. אבל במקום זה, כרגיל, הלכתי לחפוף.
