“... שב בני על ידי שב/ הט אוזן והקשב/ עוד בארצות האויב, תנועת הדרור חיפשה אותנו/ ולאליאנס למז'רוב על התורה קלבונה (ואליאנס המקולל רדפו אותנו בגלל התורה) / קראו להם ציונים שחונכו בקיבוצים/ בית חרושת לחילונים... חשבנו מושיעים לישראל ז'אבונה (הביאו אותנו)/ ירדנו מהאוניות, בידינו ספרי תורות... אוי לאותה צרה, מהאונייה למעברה/ בלי תפילין ובלי תורה... הלך הכבוד חבל... התביישנו בציציות/ גזזו לנו הפיאות/ גנבו לנו תינוקות... כמה הורדנו דמעות על התורה והשכינה/ וגם אדמו"ריהם/ התחננו להם/ נישקנו רגליהם/ פיל ישיבות לא קיבלונה (לישיבות לא קיבלו אותנו)/ נזרקנו לפשע... בני,/ אל תאמין להם, שקרנים שכמוהם/ הרודפים אחיהם... ואל תשכח להם/ לפי גבולות שיבונה (זרקו אותנו לגבולות)/ הם בסביון בווילות ולבנקים ולגניבות/ וספרדים פיל חובות ולצרות/ לדירות עמיגור ולאפליות/ כבר 50 שנה".
מלים אלו לקוחות מתוך שירו של שייך מואיז'ו (משה אטיאס), "אם לא אריה דרעי".
המוזיקאי הווירטואוז המרוקאי שהלך לעולמו, היה מהאמנים הפוליטיים החשובים כאן.
