סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פתאומית לעד

ורק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך
שהצית בי ברקים לרבבה
לא ידעתי אם הלכתי איתך ואליך
ברחובות הלומי אהבה

היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע
וברית דם ויין כרותה
ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה
האמנתי שהוא אתה

(ל.גולדברג)
לפני 3 שנים. 17 במאי 2020 בשעה 21:27

איזה ילד היית

מתי התאהבת בפעם הראשונה

ספר לי עליה

על זו שאהבת וחשבת

שלעולם לא תאהב ככה שוב

 

ספר לי

על החייל שהיית

על החברים שאספת לחיים 

ועל אלו שאבדו לך בדרך

 

ספר לי

על הגעגוע

על הכאב

על הזכרון שצובט בלב

 

ספר לי 

כשאניח ראשי על חזך

ספר לי

כשתטייל על כל גופי עם אצבעותיך

 

אני אשכב מהופנטת וקשובה

ואבקש להכיל אותך בתוכי

את כולך

 

אתה תאחז בזנב הסוס על ראשי

ואני אנוע קדימה ואחורה בתשוקה 

מתאמצת לנשום בפה סגור

 

רוטטת

נרעדת

נרגשת

 

יונקת את זיקפת זיכרותך המתפתחת

עוטפת, מלקקת, מחליקה וגונחת

ממלאה את פי רוק סמיך ומלכותי

ובוכה

 

נאנקת, נשנקת, נאבקת 

על זכות קיומי

בין הרגליים שלך.

 

 

 

 

 

 

 

haber - הו... חיפשתי את שם המשורר בסוף השיר, ואז הבנתי. גם זה שלך.
לפני 3 שנים
אָמָאזוֹנָה​(אחרת) - אחת מיני פעם אני מעיזה להשאיר גם את המילים שלי כאן
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י