לפני 3 שנים. 28 במאי 2020 בשעה 2:11
לפני שאימצנו את לולו, אהבתי לישון למרגלותיו של המאסטר.
הכלבה הקודמת שלנו, צ'יקה, הייתה משתפת איתי פעולה וישנה במקום שלי לצדו. ואם הייתה רוצה, הייתה מתכרבלת ביחד איתי בעדינות האופיינית לה.
אבל לולו מאוד רכושנית לגבי המקום שלה בקצה המיטה, ויוצא שאני נכנעת לרצונותיה של גורה בת 8 חודשים.
אז כרגע אני שוכבת לצדו, כשווה לו, ומרגישה יותר מדי עצמאית. כשהוא ער, אין כזו בעיה. הוא מקרין דומיננטיות באופן טבעי. כמעט כל לילה, הוא תופס ונוגע בי כאילו אני כרית או בובה. אבל הלילה הוא לא זז כמעט, וזה מרגיש שונה.
עכשיו אני עם המוצץ, נצמדת אליו כל כך שיכולנו להתאחד ליצור אחד מושלם, ומקשיבה לנשימות שלו. אני מנסה לזכור כמה אני קטנה לעומתו, כמה הוא חזק לעומתי...
זר לא יבין שבמקום הזה של הסאב, אני יכולה באמת להירגע ולנסות להירדם למרות כל הכאב שעוטף אותי.