יוצא לאור

פגשתי אותה היום
היא קראה לעצמה מיכל
אני אמרתי לה - מיכל? לא לא עדיין לא מתאים לי לקרוא לך בשם, תישארי ארטילאית תחושה עמומה ולא נוכחות מלאה.
היא פעמה לי בראש, במצח ובין העיניים והקול שלי נבע מהאגן
והם תיקשרו. הקול שלי והיא
ושניהם היו אני
היא כבר משתוקקת לצאת, להיות קיימת מישהי ששומעים אותה
והקול שלי שתקשר איתה היה עדין ורך ושמע אותה צועקת ודופקת בתוך הראש והיה איתה בשקט. כמו שאני נוכח בשקט עם המתבגרת שלי כשהיא צורחת את עצמה.
ושניהם אני, וגם הקול שמודע לנוכחות הכפולה, וגם השיפוטיות נו... והייתי מלא בהכל ועם זאת שקט וקשוב.
אז תודה לך, לכם
בקרוב אתן לך מקום להיות