צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

על כיפה אדומה וחיות אחרות

מסע לגילוי הקצוות, השליטה, ההתמסרות והכאב.
לפני 3 שנים. 1 ביולי 2020 בשעה 7:46

בכלל הייתי אמורה לכתוב פוסט אחר,

הוא כבר כתוב מאתמול,

אבל הפוסט הזה נכתב מעצמו בבוקר בראש,

אז נחזור לשני בהמשך.

 

אני חושבת שזו פעם ראשונה שראית אותי חלשה

אולי קצת מבוהלת

על גבול של עילפון, פיזי ורגשי.

אני לא אוהבת להיות חלשה.

זה מצחיק,

כי נדמה שנשלטות אמורות להיות חלשות, כנועות, מסורות

אני לא ממש כזו,

נראה לי שיש צורך להיות חזקים כשנשלטים

לדעת להכיל את הכאב

לדעת להכיל את ההתמסרות ומסירת השליטה לידיים אחרות.

ופתאום הייתי חלשה מולך,

זה גרם לי להרגיש מאוד חשופה

הרבה יותר ערומה מעירום פיזי.

ואוטומטית החומות שלי התחילו להקיף אותי

אני טובה בלשים אותן מסביבי,

כל החיים עשיתי את זה בהקשרים אחרים

אבל אולי אני צריכה ללמוד שזה בסדר גם להיות חלשה לפעמים

זה מעצבן אותי להיות חלשה

וגם מפחיד אותי

וכשאני עצבנית יש שיר מאוד ספציפי שמרגיע אותי

אני אוהבת לשבת באוטו, להגביר את הרמקולים

ולצרוח אותו


Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me
Fuck you, I won't do what you tell me


MOTHERFUCKERRRRRRRRRRRRRRR

הקללה האהובה עלי

זהו, הזדככתי

 


 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י