המלכה שלי.
היא לא הדובדבן שבצלחת שלי, היא השמש שלי.
אין דבר שאני אוהבת יותר מהשמש,
אין דבר שמרגש אותי יותר ממנה,
מהדבר הקטן שמרגיש כה גדול
ואילו היא, המלכה שלי- הדבר הגדול שמרגיש כה עצום ומשנה.
היא לא וויתרה עליי מההתחלה, וגם אני בתוך תוכי מעולם לא עזבתי באמת.
עם כמה שאני הילדונת של המלכה, דווקא ברגעים שהיא רוצה ללכת ונפגעת הם הרגעים בהם היא פוגשת את הילדה באמת.
לא את הילדה שהסתובבה בבית ואכלה ארוחה עם הוריה אך מעולם לא הרגישה שייכת,
היא פוגשת את הילדה אחרי שבעטו אותה במדרגות ונשענה על הקיר של הבניין, בוכה, קרועה- מחכה להוריה שיחזרו.
ואולי זה למה עזבתי.
הרגשתי שאני הילדה הזאת. משהו פגע לי בדיוק שם, בילדה הנפגעת, ואולי עזבתי דווקא כדי שתחזור ואני אשוב לעצמי, אשוב הביתה ואעלה במעלה המדרגות.
הילדה שהיא מכירה זו הילדה שמחפשת שייכות, אהבה. הילדה השנייה היא הילדה הנסערת שמחפשת וודאות במקום שלה, בבית.
מדהים איך שהכל מתקשר לפעם.
והמלכה שלי, היא מדהימה מדי מכדי לספוג את השברים שלי.
זה פוגע בה, אני יודעת, היא סופגת ונדקרת בעצמה.
עדיין מגיעה לה אותי. למה? כמה סיבות:
אני אוהבת אותה. זה לא נכון שאף אחרת לא תצליח לאהוב אותה כמוני, כי זו המלכה, היא שובה. כולם / כולן יאהבו אותה. אבל.. זו אני שאוהבת אותה.
אני עוברת איתה דרך משמעותית לשתינו. דרך של למידה וחוויה.
אנחנו כולנו חווים משפחתיות נהדרת ביחד.
אני נהנת לשרת אותה
היא אוהבת את הגוף שלי, את הנפש ואת הלב הרגיש שלי..
עוד לא היה לנו את הסשן הראשון, את החצי שנה, את הקילור, המון חוויות שצריכות לקרות.
אני אעשה עבורה הכל.
אני לומדת מהר, ואני פועלת- אני יודעת לשנות דברים גדולים שקשה לשנות, אפילו משקעי עבר, אני לעומת ההורים שלי פועלת לשנות את מה שלא טוב בי כדי לשמור על מי שאני אוהבת לצידי.
היא עוד לא ראתה אותי בבגד ים.
וגם,
המלכה שלי.
היא השמש שלי.
גם אם אמצא שמש אחרת,
לעולם לא תהיה זוהרת ויפה כמוה.
המלכה שלי יותר חשובה לי מכולם ומכל מי שאפגוש.
האהבה שלי אליה גדולה מאל האחת שהתאהבתי בה בעבר ולקח לי שנה להתגבר עליה, וגם אחרי שנה, לא ויתרתי.
אני לא אוותר על המלכה לעולם, כי היא השמש שלי.
ובלעדיה, הכל כחול
