לפני 3 שנים. 3 באוגוסט 2020 בשעה 10:08
אם רק היתה פוקדת, הייתי מתייצב בביתה לבוש סחבות,כיסוי ראש ומצוייד במבטא ומברשת שיניים, בעזרתה הייתי מצחצח את הרצפה, כאילו סבתי היתה הספוג'אית של המלך.
אם רק היתה רוצה, הייתי שולח אליה פרחים ותופינים מבוקר עד ערב.
לו רק היתה מצווה, הייתי שוחה את המדבר ומגיע אליה על גחוני.
והיא יודעת זאת.
אבל לא ספונג'אית ולא פרחאי רוצה גבירתי.
ולא זו בלבד שאינה פוקדת או רוצה שאעשה זאת.
אלא, שפוקדת היא שלא אעשה זאת.
וזה מטריף אותי ומרטיב אותי ומגדיל לי ומחזק אצלי את התשוקה לעשות למענה.
.
