מהרבה בחינות, אני רכז ענבים שנסחט לתוך בקבוק ונסגר עם פקק.
רכז שאם יזכה לטיפול הנכון עוד יהיה יין. אולי אפילו יין טוב.
בשביל להפוך ליין, הרכז צריך שבזמן הנכון הבקבוק יפתח מעט והתסס יצא.
בתלות בזן הענבים, אם התהליך יעשה בזמן המדוייק היין יהיה טוב מאו.
אם הפקק לא יפתח בכלל, התסס יצטבר ובקבוק הרכז יהפוך לפצצה אמיתית שתעיף דלתות ותפגע בסביבה.
מצד שני, אם ישאר פתוח או לא יסגר כהלכה בשאר הזמן- התסס יצא והרכז יתקלקל ויין לא יהיה פה.
גבירתי היא היד שמחזיקה את הפקק.
אין יותר חשוף ופגיע מלהיות נשלט.
במיוחד אמורים הדברים כאשר הנשלט "חי" מלתת ולרצות.
הריצוי וההענקה הם התסס שלי.
אתה פותח את סגור לבך, אתה אומר את הדברים הכי כמוסים ופגיעים שלך.
את כל מה שאף אחד לא שמע, מלבד השולטת שלך.
אתה רוצה לתת לה את כל כולך ואת מה שאין לך ואתה נמצא לטוב ולרע בידיה.
כאשר, כמו יננית מצויינת, היא יודעת לשמר את התסס במצב האופטימלי,
הנשלט חש תחושה נדירה ושונה של אסירות תודה .
תודה לאל, הפקק שלי נמצא בידיה הנפלאות של גבירתי.
אני יודע שהיא לא תנצל לרעה את מעמדה וכוחה וביחוד לא את תשוקותי לתת.
היא תסגור את הפקק כהלכה ולא תתן לתסס לצאת לפני הזמן המדוייק.
אני גם יודע שכל זמן שאני שלה, אני לא אתפוצץ.
כולנו בני אדם, נתקלנו בבני אדם, חלקם נושאים משרות או פוזיציות.
רובם יטעו להאמין שהם זו הפוזציה.
חלקם ינצלו את כוחה של הפוזיציה גם אם הדבר בעייתי.
להלן שחיתות.
נדיר שמישהו לא ישתכר מכוחה של הפוזיציה, לא ינצל אותה או יהפוך ערל לרגשות הכפופים למרותו, אלא ישתמש בכח הנובע מהפוזיציה על מנת לשפר אותם ולעשות טוב.
זו אחת הסיבות שאני כה נפעם מגבירתי, כה מפאר ומהלל אותה.
אני בידיים מצויינות, של גבירה חכמה וטובת לב.
יום אחד עוד אהיה יין טוב.
