היה משהו שאני לא יכולה לכתוב עליו! (פה)
הוא בעיקר לא היה שלי, אלא סיפור מאד טראגי בישוב שבו גרתי ובתפקיד שבו עבדתי.
אבל באופן הזוי, זה חיבר אליי את הזוגיות הראשונה שהייתה לי בחיי.
עוד לפני שנהיינו זוג, כשההזיה התחילה, הבטחתי לו, לאותו בחור, שהיה צעיר ממני בשבע שנים,
שאני לא אנטוש אותו בחיים, שאני בחיים לא אפנה לו את הגב.
בסופו של דבר, אחרי שנה של זוגיות מדהימה, תודות ליצר ההרס העצמי העצום שלו, הוא זה שנפרד ממני.
אבל אני אחת שמקיימת הבטחות, אז הנשמה שלי נשארה מסורה לו.
באחת הפגישות אצל המדקר/מטפל/אח שלי, כשדיברנו על זה, שאני לא מצליחה לשחרר,
ותהיתי מולו, למה לעזאזל אני כל כך אוהבת את הבחור הזה,
הוא נתן לי אז את ההסבר שבו הוא מאמין למה זאת אהבה.
התחברתי!
אימצתי!
מצאתי את הסרטון הזה עכשיו בבלוג של FOMO והוא מסביר מדויק.
משם גם התחילה כתיבת כל הפוסט הזה, אז תודה לך FOMO, שאני לא מכירה (:
המדקר שלי, שליווה אותי אז בדרך הייסורים של הלב השבור, הפציר בי להעזר בתמצית WALNUT של פרחי באך.
שעוזרת במצבי מעבר ומשבר, להכות שורשים חדשים ולהמשיך הלאה.
במשך חודשים, התעקשתי שאני רוצה להתגבר "לבד", ולא מאמינה בממבו-ג'מבו-בולשיט הזה.
בסופו של דבר, כבר הייתי חלשה מידי מהכאב ונכנעתי. התמסרתי.
קניתי את הטיפות והתחלתי לטפטף.
תוך שלושה שבועות הלב שלי חזר לנשום!
זה היה לפני עשרים שנה!
עשור אחרי, הייתי שוב עם לב שבור ואחרי הפסקה של תקופה בביקורים אצל המדקר
וחזרתי אליו.
ואחרי תהליך ארוך ומייגע, ועם בעל בית ואז קריטי ואז טיגריס ואז נייקי,
הולדתי ונולדתי מחדש.
ועוד גלגול עובר.
משמעותי ומלא וחשוב ומדהים!
והיו גם משברים ועצבים, אבל בסופו של דבר, בעיקר מדהים!
לפני שבוע, אבא שלי היקר, שלח לי את הסרטון הזה, שמתחבר לי מאד למה שעובר עליי היום בחיים:
והפעם לא בדיוק כמו עוף החול...
לא באמת מתחילה מחדש.
רק חלקית.
כי הדף לא חלק.
וטוב שכך!
יש הרבה דברים מהגלגול האחרון (וגם זה שלפניו) שאני לא מוותרת עליהם.
ואני מתכוונת להמשיך לאהוב, כי רק ככה אני יודעת!
כי רק ככה אני רוצה!
כי ככל שאני נותנת ממני, אני אוהבת יותר.
וככל שאני אוהבת, אני רוצה לתת יותר.
וזה הדלק שלי!
